במטבח הביתי ובבתי הקפה נתפס הסוכר החום כבחירה מודעת ובריאה יותר. הצבע הכהה, המרקם הלח והדימוי הטבעי יוצרים תחושה שמדובר באלטרנטיבה טובה יותר לסוכר הלבן והמעובד. אלא שדיווחים רפואיים וניתוחים תזונתיים מציירים תמונה שונה בהרבה, כזו שמפרקת את ההבחנה הבריאותית ומותירה בעיקר הבדל קולינרי ואסתטי.
מבחינה כימית ותזונתית, הדמיון בין שני סוגי הסוכר כמעט מוחלט. שניהם מורכבים מסוכרוז, דו סוכר שמתפרק בגוף לגלוקוז ופרוקטוז. הדיווחים התזונתיים מראים שהגוף אינו יודע להבחין בין סוכר לבן לחום, ושניהם משפיעים על רמות הסוכר בדם באותו אופן. מדד גליקמי דומה, קפיצה דומה באינסולין והשפעה זהה על חילוף החומרים.
גם הטענה שלפיה סוכר חום מכיל מינרלים מועילים מתגלה כמטעה. אמנם המולאסה מוסיפה עקבות של סידן, אשלגן, ברזל ומגנזיום, אך הכמויות זניחות עד כדי חוסר משמעות קלינית. בדיווחים תזונתיים מודגש שכדי לקבל כמות מינרלים השווה לזו שבפרי אחד, יש לצרוך כמויות עצומות של סוכר חום, פעולה שתגרום נזק בריאותי משמעותי הרבה לפני שתספק תועלת כלשהי.
הבדל הקלוריות בין שני הסוגים כמעט ואינו קיים. כפית סוכר חום מכילה מעט פחות קלוריות מכפית סוכר לבן, אך ההבדל זניח ואינו רלוונטי בהקשר של תזונה יומית. יתרה מכך, בשל המרקם הלח והדחוס, אנשים נוטים לעיתים להשתמש בכמות גדולה יותר של סוכר חום מבלי לשים לב, מה שמבטל גם את היתרון הקלורי התאורטי.
עם זאת, ההבדל הקולינרי כן קיים. סוכר חום מעניק טעם עמוק יותר ומתאים למאפים מסוימים, לרטבים ולקינוחים שבהם רוצים ניחוח קרמלי. זהו יתרון של טעם ומרקם, לא של בריאות. מומחי תזונה מדגישים שאין פסול בבחירה בסוכר חום לצרכים קולינריים, כל עוד אין בכך אשליה בריאותית.
גם בהקשר של תדמית טבעית צריך לדייק. רוב הסוכר החום שנמכר במדפים הוא תוצר תעשייתי לכל דבר, ולא סוכר גולמי כפי שנהוג לחשוב. קיימים סוגים פחות מעובדים, אך גם הם עדיין סוכר, והשפעתם המטבולית דומה.
המסקנה העולה מהדיווחים הרפואיים והתזונתיים חד משמעית: סוכר חום אינו בריא יותר מסוכר לבן. ההבדל ביניהם הוא בעיקר בטעם, בצבע ובשימושים קולינריים, ולא בהשפעה על הגוף. מי שמבקש לשפר את בריאותו אינו צריך להחליף סוכר לבן בחום, אלא להפחית את צריכת הסוכר באופן כללי.
התרעות פיקוד העורף