מסטיק נחשב אצל חלק מההורים לדבר ש"הורס את השיניים", ובאופן מעניין גם אצל חלק מרופאי שיניים יש הסתייגות, אבל בעיקר בהקשר הנכון. המיתוס נולד בתקופה שבה מסטיק היה בדרך כלל סוכר על סוכר, ולעיסה ממושכת הזינה חיידקים בפה וגרמה חומציות. כאן יש אמת, סוכר הוא דלק לעששת.
אבל המסטיק של היום הוא לעיתים קרובות ללא סוכר, עם ממתיקים כמו קסיליטול או סורביטול. כאן נכנסת האמת המעודכנת. לעיסה של מסטיק ללא סוכר מגבירה את זרימת הרוק. רוק הוא מנגנון הגנה טבעי של הפה, הוא מדלל חומצות, מסייע בנטרול, ועוזר לפנות שיירי מזון. לכן מסטיק ללא סוכר, בייחוד אחרי ארוחות, יכול להפחית סיכון לעששת אצל חלק מהאנשים.
איך צמח המיתוס? הוא נשען על ניסיון עבר ועל התנהגות של ילדים - מסטיק מתוק שנלעס שעות, בלי צחצוח, עם העדפה למתוקים נוספים. התוצאה: עששת, ואז המסטיק הופך לאשם הראשי, גם אם הסיבה האמיתית היא סוכר והרגלי היגיינה.
האמת הרפואית הדנטלית היום מדגישה את ההבחנה הזו. מסטיק עם סוכר מזיק לשיניים לאורך זמן אם הוא חלק מדפוס צריכת סוכר גבוה. מסטיק ללא סוכר יכול להיות ניטרלי ואף מועיל מעט בהקשר של מניעת עששת, בעיקר דרך הרוק.
מנגד, גם למסטיק ללא סוכר יש גבולות. הוא לא מחליף צחצוח, לא מחליף פלואוריד, ולא מחליף בדיקות שיניים. אצל אנשים עם כאבי לסת, הפרעות במפרק הלסת, חריקת שיניים או נטייה לכאבי ראש ממאמץ לעיסה, מסטיק יכול להחמיר תסמינים. אצל אחרים, מסטיק עם ממתיקים מסוימים עלול לגרום גזים או שלשול אם צורכים הרבה.
הדרך הנכונה לדבר על מסטיק היא לא "טוב או רע", אלא איזה מסטיק, כמה ומתי. אחרי ארוחה, כשאין אפשרות לצחצח, לעיסת מסטיק ללא סוכר ל-20 דקות יכולה להיות פתרון סביר. לאורך כל היום, בייחוד אצל ילדים, זה כבר עניין של הרגל ושליטה.
המיתוס שהמסטיק תמיד הורס שיניים לא עומד במציאות של מוצר ללא סוכר, אבל המיתוס שמסטיק עם סוכר תורם לעששת בהחלט נכון.
התרעות פיקוד העורף