המחקר, שפורסם השבוע והוצג בכנס השנתי של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי, כלל 50 מבוגרים עם דיכאון מג'ורי ומחשבות אובדניות משמעותיות מבחינה קלינית. כל המשתתפים קיבלו תחילה עירוי תוך ורידי חד פעמי של קטמין. כעבור יומיים הם חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: קבוצה אחת קיבלה את התרופה בופרנורפין במינון נמוך במשך ארבעה שבועות, והקבוצה השנייה קיבלה פלצבו.
המחקר נערך בשיטה הנקראת "כפולת סמיות ומבוקרת פלצבו", כלומר לא המשתתפים ולא החוקרים ידעו בזמן אמת מי מקבל את התרופה ומי מקבל טיפול דמה. מתוך המשתתפים, 45 השלימו לפחות שבוע אחד של טיפול המשך ונכללו בניתוח המרכזי של התוצאות.
הממצא המרכזי היה הפער בין הקבוצות לאורך זמן. בשתי הקבוצות נרשם שיפור, אבל בקבוצת הקטמין והבופרנורפין הירידה במחשבות האובדניות הייתה משמעותית יותר. לאחר ארבעה שבועות נרשמה ירידה של 76% במדדי האובדנות בקבוצה שקיבלה את הטיפול המשולב, לעומת ירידה של 43% בקבוצה שקיבלה קטמין ולאחריו פלצבו. החוקרים דיווחו שלא נרשמו אירועים חריגים חמורים שיוחסו לטיפול.
קטמין מוכר בשנים האחרונות כאחת ההתפתחויות החשובות בטיפול בדיכאון עמיד ובמצבי אובדנות חריפה. בניגוד לתרופות נוגדות דיכאון ותיקות, שפעולתן עשויה להימשך שבועות, קטמין עשוי להפחית תסמינים דיכאוניים ומחשבות אובדניות בתוך שעות. הבעיה המרכזית היא שההשפעה הזאת נוטה לדעוך במהירות יחסית, ולעיתים נמשכת ימים ספורים בלבד. לכן חיפשו חוקרים דרך להאריך את חלון ההשפעה של קטמין בלי להעמיס על המטופלים טיפולים חוזרים רבים.
בופרנורפין היא תרופה ותיקה יותר, המוכרת בעיקר מטיפול בהתמכרות לאופיואידים ובכאב, ופועלת על קולטנים אופיואידיים במוח. במחקר הנוכחי השתמשו החוקרים במינון נמוך, ולא במסגרת טיפול בהתמכרות. ההשערה המדעית היא שחלק מההשפעה נוגדת האובדנות של קטמין קשור גם למערכת האופיואידית במוח, ולכן בופרנורפין עשויה לסייע בשימור האפקט לאחר העירוי.
החוקרים מציינים שזהו המחקר השני שמראה שבופרנורפין במינון נמוך עשויה להפחית מחשבות אובדניות בדיכאון. עם זאת, בניגוד לדיווחים קודמים, הפעם נצפתה השפעה חזקה יותר לאחר מתן קטמין לפני תחילת הטיפול בבופרנורפין. פרופ' אלן שצברג, מהמחברים הבכירים של המחקר, אמר שהדמיון בין ממצאי הבופרנורפין במחקרים קודמים לבין התוצאות החדשות עשוי להאיץ את בחינת השילוב כדרך טיפולית אפשרית להפחתת אובדנות.
למרות התוצאות המעודדות, החוקרים עצמם מבהירים שיש להתייחס לממצאים בזהירות. מדובר במחקר קטן יחסית, עם עשרות משתתפים בלבד. נקודה חשובה נוספת היא שהשיפור במדדי הדיכאון עצמם נרשם בשתי הקבוצות, אבל ההבדלים בין הקבוצות במדדי הדיכאון לא היו מובהקים סטטיסטית. המשמעות היא שהיתרון שנצפה במחקר נגע בעיקר לשימור הירידה במחשבות האובדניות, ולא בהכרח לשיפור כולל ומובהק יותר בדיכאון עצמו. בתחום הפסיכיאטריה, מדובר בהבחנה משמעותית: מחשבות אובדניות הן יעד טיפולי קריטי בפני עצמו, ולעיתים אינן משתפרות באותו קצב של יתר תסמיני הדיכאון.
החשיבות הקלינית של המחקר נובעת גם מהעובדה שכיום אין תרופה שאושרה בארצות הברית באופן ייעודי להפחתת מחשבות אובדניות אצל חולים עם דיכאון מג'ורי. קיימים טיפולים דחופים, אשפוזים, פסיכותרפיה, תרופות נוגדות דיכאון, טיפול בנזעי חשמל, טיפולים מבוססי קטמין וניטור הדוק, אבל תרופה שמטרתה הרשמית היא הורדת מחשבות אובדניות בדיכאון מג'ורי עדיין לא קיימת.
עבור חולים בסיכון אובדני, הפער בין תגובה מהירה לבין שמירה על ההטבה הוא אחד האתגרים הקשים ביותר. ירידה מהירה במחשבות אובדניות עשויה להציל חיים בימים הראשונים, אבל ללא המשך טיפול יעיל, הסיכון עלול לחזור. לכן החוקרים רואים בשילוב שבין קטמין לבופרנורפין כיוון אפשרי ליצירת "גשר טיפולי", שמאפשר למטופל לעבור את התקופה המסוכנת ביותר עד שטיפולים ארוכי טווח מתחילים להשפיע.
עם זאת, השילוב אינו מיועד לשימוש עצמי, ואינו מתאים לקבלה ללא פיקוח פסיכיאטרי הדוק. קטמין ניתן במסגרות רפואיות מבוקרות, ובופרנורפין דורשת שיקול דעת רפואי בשל מאפייניה הפרמקולוגיים והקשר שלה למערכת האופיואידית. החוקרים מציינים שנדרשים מחקרים נוספים כדי לקבוע מהו משך הטיפול האופטימלי, כיצד להפסיק את התרופה בהדרגה, מי הם המטופלים המתאימים ביותר, ומהי רמת הבטיחות לאחר מעקב ממושך יותר.
אם הממצאים יאושרו במחקרים גדולים יותר, השילוב עשוי לסמן שינוי חשוב בטיפול בדיכאון קשה עם אובדנות: לא רק ניסיון לשפר מצב רוח לאורך שבועות וחודשים, אלא התערבות מהירה שמכוונת ישירות למחשבות האובדניות בתקופה שבה הסיכון גבוה במיוחד.
התרעות פיקוד העורף