הממצא המרכזי היה מהיר במיוחד: בהשוואה לפלצבו, עירוי יחיד של קטמין הפחית תסמיני דיכאון בתוך כארבע שעות, והוביל לירידה ניכרת במחשבות אובדניות בתוך 24 שעות. לפי החוקרים, ההקלה בתסמיני הדיכאון נמשכה אצל חלק מהמטופלים גם אחרי שבוע, והירידה במחשבות האובדניות תוארה עד כחודש לאחר העירוי היחיד. אצל מטופלים שקיבלו כמה עירויים נרשמה ירידה דומה בתסמיני הדיכאון ובמחשבות האובדניות בסיום סדרת הטיפול.
הנתון הזה משמעותי במיוחד משום שטיפולים נוגדי דיכאון רגילים, בעיקר תרופות המשפיעות על סרוטונין ונוראדרנלין, דורשים לרוב שבועות עד להופעת השפעה מלאה. במצבים שבהם המטופל סובל מדיכאון קשה, סבל נפשי עז או מחשבות אובדניות, פרק הזמן הזה עלול להיות קריטי. כאן בדיוק טמון העניין הרפואי בקטמין: הוא פועל במנגנון אחר, הקשור בין השאר למערכת הגלוטמט במוח, ולכן עשוי להשפיע מהר יותר על מעגלים עצביים הקשורים במצב הרוח.
אבל הממצאים אינם הופכים את הקטמין ל"תרופת פלא". החוקרים מדגישים שהתועלת אחרי עירוי יחיד היא לרוב קצרה יחסית, ושמטופלים רבים חווים חזרה של התסמינים לאחר זמן. במילים אחרות, גם אם קטמין עשוי לספק חלון מהיר של הקלה, הוא אינו מחליף טיפול פסיכיאטרי כולל, מעקב רציף, פסיכותרפיה, איזון תרופתי וטיפול במחלות רקע. במקרים של דיכאון עמיד, ייתכן שיהיה צורך בסדרת טיפולים ולא בעירוי בודד.
קטמין מוכר לרפואה כבר עשרות שנים כחומר הרדמה וכמשכך כאב, אבל מחוץ למערכת הרפואית הוא מוכר גם כסם שנעשה בו שימוש לרעה. זו הסיבה שההתלהבות ממנו מלווה בזהירות רבה. תופעות הלוואי השכיחות שתוארו במחקרים כללו כאבי ראש, תחושת נימול, בחילות, סחרחורת, הפרעות ראייה ותחושת דיסוציאציה, כלומר חוויה של ניתוק מהגוף או מהסביבה. ברוב המקרים תופעות אלה היו זמניות וחלפו בתוך שעות מהעירוי.
עם זאת, הרשויות בארצות הברית מדגישות שקטמין עצמו לא מאושר על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות. תכשיר אחר, אסקטמין בתרסיס לאף, שהוא נגזרת של קטמין, כן אושר לטיפול בדיכאון עמיד ובתסמיני דיכאון במטופלים עם דיכאון מז'ורי ומחשבות או התנהגות אובדנית חריפה, אבל גם הוא ניתן תחת מגבלות פיקוח הדוקות ובמסגרת רפואית מוסדרת.
מנהל המזון והתרופות האמריקני אף הזהיר בעבר מפני שימוש במוצרי קטמין רקוחים או ביתיים ללא ניטור רפואי, בשל סיכון לסדציה, דיסוציאציה, עלייה בלחץ הדם, דיכוי נשימתי, שימוש לרעה ותלות.
המשמעות המעשית היא שהכיוון המחקרי מבטיח, אך לא מתאים לפרשנות פשטנית. קטמין אינו טיפול שמטופל אמור ליטול לבדו, להזמין דרך האינטרנט או לקבל במרפאה שאינה ערוכה לניטור רפואי. טיפול כזה, אם נשקל, חייב להתבצע על ידי צוות רפואי מיומן, עם הערכה פסיכיאטרית, ניטור לחץ דם, דופק, מצב הכרה ותופעות לוואי, ובייחוד הערכת סיכון אובדני לפני ואחרי הטיפול.
המחקר גם כולל מגבלות חשובות. מאחר שקטמין גורם לעיתים לתחושות גופניות ונפשיות ברורות, ייתכן שחלק מהמטופלים הבינו שהם מקבלים את החומר הפעיל ולא פלצבו. מצב כזה עלול להשפיע על הדיווח העצמי של המטופלים ועל הערכת היעילות. חלק מהמחקרים שנכללו בסקירה היו קטנים יחסית, ובניתוח של מחקרים שונים קשה תמיד להסיק מסקנות מדויקות לגבי כל מטופל ומטופל. החוקרים עצמם ציינו שהיעילות בטווח הקצר נראית ברורה יותר מהמידע על בטיחות ויעילות בטווח הארוך.
בישראל, כמו במדינות אחרות, דיכאון קשה ודיכאון עמיד לטיפול הם אתגר משמעותי למערכת הבריאות. מטופלים רבים מגיבים היטב לטיפול תרופתי רגיל, פסיכותרפיה, שינוי אורחות חיים ותמיכה משפחתית וקהילתית. אבל אצל חלק קטן מהם, גם לאחר ניסיונות טיפול חוזרים, התסמינים נותרים קשים. במקרים כאלה נשקלות לעיתים אפשרויות מתקדמות יותר, בהן טיפול בנזעי חשמל, גרייה מגנטית מוחית, טיפולים תרופתיים מורכבים או טיפול באסקטמין במסגרת מתאימה.
החידוש במחקר הנוכחי הוא לא עצם הרעיון שקטמין עשוי להשפיע על דיכאון, אלא עוצמת הריכוז של הממצאים ממספר רב יחסית של ניסויים קליניים. התמונה שעולה ממנו מצביעה על פוטנציאל אמיתי להקלה מהירה במצבים קשים, בעיקר כשמדובר במטופלים בסיכון אובדני או כאלה שלא הגיבו לטיפולים המקובלים. אבל בדיוק בגלל שמדובר במטופלים פגיעים, נדרשת זהירות כפולה: לא להפוך את הקטמין לטרנד, לא למכור אותו כקיצור דרך, ולא לטשטש את ההבדל בין טיפול רפואי מפוקח לבין שימוש מסוכן בחומר פעיל.
במקרה של דיכאון קשה, מחשבות אובדניות או החמרה נפשית חדה, ההמלצה החשובה ביותר נותרת פנייה מיידית לעזרה רפואית. קטמין עשוי בעתיד לתפוס מקום ברור יותר בארגז הכלים הפסיכיאטרי, אבל גם לפי המחקר החדש, מקומו הוא בתוך מערכת טיפולית מסודרת, לא מחוצה לה.
התרעות פיקוד העורף