בנוגע לטיפול התרופתי בחרדה, ישנן תרופות ממשפחת SSRI, שעדיף להתחיל איתן במינון נמוך ולהעלות בהדרגה כדי לאפשר לגוף להסתגל. חשוב להבין שלתרופות אלה יש ‘חלון זמן’ של כמה שבועות עד להשגת השפעה טיפולית יציבה, שכן הן פועלות על מנגנונים עצביים עמוקים במוח. מעבר לצד התרופתי יש מקום לעבודה קוגניטיבית והתנהגותית. תגובת הדחק שלך קשורה לנטייה מולדת, אך בחינה אובייקטיבית של המציאות עשויה לסייע בהורדה של רמת האיום. אני ממליץ לשלב טכניקות הרפיה, נשימות, או פנייה לטיפול קוגניטיבי־התנהגותי קצר מועד (CBT) כדי לרכוש כלים להתמודדות עם מחשבות חרדתיות”.
המוח מזהה את המחסור בחמצן ומעיר אותנו לשבריר שנייה כדי להחזיר את מתח השרירים ולפתוח את נתיב האוויר. מבחינה הכרתית אנחנו לא תמיד מודעים ליקיצות המיקרוסקופיות הללו, ולכן המצב אינו מסוכן באופן מיידי לחיים, אך הוא פוגע קשות ברצף השינה ובאיכותה. כתוצאה מכך, אנשים רבים קמים בבוקר עייפים ותשושים, חשים עייפות קיצונית במהלך היום, סובלים מקשיי ריכוז ואף עלולים להירדם מול ההגה. מעבר לפגיעה באיכות החיים, הפרעות נשימה בשינה קשורות לטווח הארוך גם ליקיצות מרובות לצורך מתן שתן, לשינויים בלחץ הדם (בעיקר לעלייה בלחץ דם תנודתי) ולסיכון מוגבר לתחלואת לב וכלי דם.
על כן, זהו מצב שבהחלט מצריך התייחסות וטיפול. רוב הפרעות הנשימה מתרחשות בעת שכיבה על הגב, בשל כוח הגרביטציה שגורם לבסיס הלשון ולחך הרך לצנוח לאחור. במצב כזה, שבו ההפרעה מוגדרת קלה, והיא בעיקרה תלוית תנוחה, ניתן לשקול תחילה פתרון שמרני ופשוט – שינה על הצד ושימוש בכרית על מנת למנוע את החזרה לשינה על הגב. כמו כן, למי שסובל מעודף משקל, ירידה מתונה במשקל עשויה לשפר את המצב באופן דרמטי. בעניין המכשירים שהומלצו לך: קו הטיפול המועדף מבחינה מחקרית ומדעית הוא מכשיר הסיפאפ (CPAP) המזרים אוויר בלחץ חיובי ושומר על נתיב אוויר פתוח. הקושי העיקרי איתו הוא ההסתגלות הפיזית למסיכה.
התרעות פיקוד העורף