למרות שמדובר במחלה נדירה למדי, נרשמה עלייה מדאיגה במספר המקרים בשנים האחרונות. נתוני המרכז האמריקני לבקרת מחלות ומניעתן מצביעים על שבעה מקרים בלבד שדווחו בארה"ב בשנת 2015, לעומת 76 מקרים שדווחו בשנת 2025.
הנגיף, שנקרא על שם העיירה באונטריו שבה התגלה לראשונה ב-1958, נפוץ בעיקר בצפון-מזרח ובמערב התיכון של ארה"ב. בניגוד למחלת ליים, הדורשת לרוב היצמדות של הקרציה ל-16 עד 24 שעות כדי להדביק, נגיף פוואסן עלול לעבור לאדם בתוך כ-15 דקות בלבד מרגע העקיצה.
מרבית הנדבקים לא יפתחו תסמינים, ואלו שכן לרוב יחוו חום ותחושה דמוית שפעת. אולם, כאשר הנגיף תוקף את מערכת העצבים, התוצאות עלולות להיות הרסניות. שיעור התמותה בקרב חולים סימפטומטיים מגיע ל-15 אחוזים, ומחצית מהשורדים נותרים עם נזק נוירולוגי ארוך טווח, מקשיי הליכה ועד בעיות קוגניטיביות. כיום אין בנמצא טיפול תרופתי או חיסון למחלה, והטיפול מתמקד בתמיכה רפואית.
הסיבה המרכזית לעלייה בתחלואה, כך מציינים ב"וושינגטון פוסט", היא שינויי האקלים. טמפרטורות חמות יותר מאריכות משמעותית את העונה שבה הקרציות פעילות, וחורפים מתונים תורמים להתרבות אוכלוסיות המכרסמים והצבאים, המפיצים את הקרציות לאזורים חדשים.
המומחים מדגישים כי הדרך הטובה ביותר להתגונן היא מניעה: לבישת בגדים ארוכים, שימוש בתכשירים דוחי חרקים, ובדיקה יסודית של הגוף לאיתור קרציות מיד לאחר כל שהייה בחיק הטבע.
התרעות פיקוד העורף