"למי שלא ידע, אני בן אדם מעשן", אמרה לוי לעוקביה, והסבירה שנמנעה מלהצטלם עם סיגריה מפני שהתביישה בהרגל. בני משפחתה וכאמור גם הצופים חדי האוזן יכולים היו להבחין בכך שהיא מעשנת כבדה אבל בתמונות, בראיונות ובהופעות הפומביות היא הקפידה שהסיגריה לא תיראה. לצדה ישב בעלה אלירז שדה, שעודד אותה ואמר לה: "קיבלת את החיים שלך במתנה".
לוי תיארה עד כמה הסיגריה הפכה לאורך השנים לתגובה כמעט אוטומטית לכל מצב רגשי. היא עישנה אחרי אוכל, בזמני לחץ ובהלה, ברגעים של שמחה או עצב ובכל הפסקה במהלך היום. זמן קצר לפני הסרטון נתקלה לדבריה בתיקן גדול בביתה, אירוע שבעבר היה מוביל אותה מיד להדליק סיגריה, אבל הפעם הצליחה להימנע מכך. בסיום הזמינה נשים אחרות להצטרף אליה ושאלה: "מי מפסיקה יחד איתי?".
התיאור של לוי ממחיש שההתמכרות לעישון מורכבת משני רבדים הקשורים זה בזה. הראשון הוא תלות גופנית בניקוטין, חומר שמגיע במהירות למוח, מפעיל את מערכת התגמול ויוצר כמיהה למנה הבאה. הרובד השני הוא ההתניה ההתנהגותית: הקישור שנוצר במשך שנים בין הסיגריה לבין קפה, נהיגה, שיחת טלפון, מתח, ארוחה, מפגש חברתי או הפסקה בעבודה.
בימים הראשונים להפסקת העישון עלולים להופיע עצבנות, אי שקט, מצב רוח ירוד, קושי בריכוז, הפרעות שינה, תיאבון מוגבר ודחף עז לעשן. התסמינים נוטים להיות חזקים במיוחד במהלך השבוע הראשון ונחלשים בהדרגה. הדחף עצמו מופיע לא פעם בגלים קצרים, ולכן אחת המטרות של תוכניות הגמילה היא ללמד כיצד לעבור את הדקות הקשות בלי להדליק סיגריה.
הדרך בעלת סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר היא שילוב של ליווי התנהגותי עם טיפול תרופתי או תחליפי ניקוטין. קופות החולים מציעות סדנאות גמילה ללא תשלום, בדרך כלל במסגרת שמונה מפגשים שבועיים. המשתתפים לומדים לזהות מצבים המעוררים חשק לעשן, לשנות הרגלים, לתכנן את יום ההפסקה, להתמודד עם לחץ ולבנות תוכנית למניעת חזרה לעישון.
אפשר לקבל ליווי גם בשיחות טלפוניות, בתוכניות מקוונות ובמסגרות אישיות שמפעילות הקופות. משרד הבריאות מפעיל את המוקד הלאומי לגמילה מעישון במספר 6800*, שבו ניתן לקבל סדרת שיחות ייעוץ ללא תשלום. הליווי ניתן בכמה שפות ומתאים גם למי שמתקשה להגיע לסדנה קבוצתית.
כדי לקבל את התרופות ותחליפי הניקוטין בסבסוד סל הבריאות, נדרשת בדרך כלל השתתפות בתוכנית גמילה מוכרת של קופת החולים או של המוקד הלאומי. במילים אחרות, לא די לקבל מרשם מרופא המשפחה. הקופות מבקשות לשלב את התרופה עם סדנה, ייעוץ טלפוני או ליווי מקצועי מאושר. המשתתפים בתוכנית עשויים להיות זכאים להנחה של 85% על הטיפול התרופתי, בכפוף לתנאי הזכאות והמרשם של הקופה.
אחת התרופות המרכזיות היא ורניקלין (שבעבר שווקה כצ'מפיקס בישראל אך שיווקה הופסק), נמכרת כיום בישראל תחת השם אפו-ורניקלין. התרופה נקשרת לקולטנים לניקוטין במוח, מפחיתה את הכמיהה לסיגריה ומחלישה את תחושת הסיפוק המתקבלת מעישון. בדרך כלל מתחילים ליטול אותה לפני מועד ההפסקה המתוכנן וממשיכים במשך כ-12 שבועות, בהתאם להנחיית הרופא. תופעות הלוואי השכיחות כוללות בחילה, חלומות חיים ולעיתים הפרעות שינה.
על פי סקירות מחקרים, מתוך 100 מעשנים המקבלים ורניקלין, כ-21 עד 25 מצליחים להישאר ללא עישון לאורך תקופת המעקב. מדובר בשיעור גבוה יותר מזה שנמצא בשימוש בתרופה בופרופיון או בתחליף ניקוטין יחיד. התוצאה האישית תלויה ברמת התלות, במשך העישון, במספר הסיגריות, במידת ההתמדה בטיפול ובתמיכה שמקבל המטופל.
התרופה השנייה היא בופרופיון, המוכרת לגמילה מעישון בשם זייבן. מדובר בתרופה ללא ניקוטין שמשפיעה על מתווכים עצביים במוח ומפחיתה את הדחף לעשן ואת תסמיני הגמילה. מתחילים להשתמש בה בדרך כלל כשבוע עד שבועיים לפני יום הפסקת העישון. במחקרים, כ-18 מתוך 100 משתמשים הצליחו להיגמל לאורך תקופת המעקב. בופרופיון לא מתאימה לכל אדם. אין להשתמש בה בקרב אנשים הסובלים מהפרעת פרכוסים או עם היסטוריה של אנורקסיה או בולימיה, בשל העלייה בסיכון לפרכוס. הרופא בודק גם תרופות אחרות שהמטופל נוטל, מחלות רקע ומצב נפשי לפני מתן המרשם.
אפשרות נוספת היא תחליפי ניקוטין, ובהם מדבקות, מסטיקים וסוכריות מציצה. הם מספקים ניקוטין בלי אלפי החומרים הרעילים הנוצרים משריפת טבק, ובהם זפת ופחמן חד חמצני. מטרתם להפחית את תסמיני הגמילה ולאפשר למעשן להיפרד תחילה מהסיגריה ומהטקס שסביבה, ובהמשך להוריד בהדרגה גם את מינון הניקוטין.
המדבקה מעניקה רמה יציבה של ניקוטין לאורך שעות היום, ואילו מסטיק או סוכריית מציצה מאפשרים מענה מהיר יותר לדחף פתאומי. אצל מעשנים רבים השילוב בין מדבקה לבין תחליף קצר טווח יעיל יותר משימוש במוצר אחד בלבד. בחירת המינון נקבעת לפי מספר הסיגריות ביום, עוצמת התלות והזמן שחולף מהיקיצה עד הסיגריה הראשונה.
במחקרים נמצא שתחליף ניקוטין יחיד מוביל להפסקת עישון ממושכת אצל כ-18 מתוך 100 משתמשים, בעוד שילוב של שני תחליפים מגיע לכ-20 מתוך 100. המספרים משתנים בין המחקרים ואינם תחזית אישית, אבל הם ממחישים שטיפול מסודר מעלה את הסיכוי להצלחה לעומת ניסיון ללא כל עזרה.
יש גם מי שמפסיקים לעשן בבת אחת, ללא סדנה, תרופה או תחליף ניקוטין. השיטה אפשרית, אבל הצלחה בגמילה אינה מבחן לאומץ או לכוח רצון. מחקרים מעריכים שרק כ-3% עד 6% מהמעשנים שמנסים להפסיק ללא כל סיוע מצליחים להישאר ללא סיגריות כעבור חצי שנה עד שנה. החזרה לעישון שכיחה, ורבים מהנגמלים נזקקים למספר ניסיונות לפני שהם מפסיקים לצמיתות.
ייעוץ התנהגותי מעלה את סיכויי ההצלחה בכ-40% עד 50% באופן יחסי לעומת היעדר תמיכה. גם אצל אנשים המקבלים תרופה, הוספת ליווי מקצועי עשויה להעלות את ההצלחה בעוד כ-10% עד 20% באופן יחסי. הסדנה לא מחליפה את ההחלטה האישית, אבל היא מעניקה כלים להתמודד עם הרגעים שבהם כוח הרצון לבדו נשחק.
הפסקת העישון חשובה בכל גיל וגם לאחר עשרות שנות עישון. עשן הסיגריות פוגע כמעט בכל איבר בגוף ומעלה את הסיכון לסרטן הריאה, הפה, הלוע, הוושט, הלבלב, הכליה ושלפוחית השתן. הוא גורם מרכזי להתקפי לב, שבץ מוחי, מחלת ריאות חסימתית כרונית, פגיעה בכלי הדם, סוכרת, ירידה בפוריות והפרעות בריפוי פצעים. עישון פסיבי מסכן גם בני משפחה, ובייחוד ילדים, נשים בהיריון ואנשים הסובלים ממחלות לב וריאה.
השינוי בגוף מתחיל במהירות. בתוך כ-20 דקות מהסיגריה האחרונה מתחילים הדופק ולחץ הדם לרדת. בתוך כ-12 שעות רמת הפחמן החד חמצני בדם חוזרת לטווח התקין. בתוך שבועות משתפרים מחזור הדם ותפקוד הריאות, ובמהלך החודשים הבאים עשויים השיעול וקוצר הנשימה לפחות. לאחר כשנה הסיכון למחלת לב כלילית יורד לכמחצית מזה של אדם הממשיך לעשן.
התרעות פיקוד העורף