ריפוי פצע הוא תהליך מסודר. הגוף עוצר דימום, מפעיל תגובה דלקתית, מנקה את האזור, בונה רקמה חדשה וסוגר את העור. כדי שזה יקרה צריך זרימת דם טובה, חמצן, תזונה מספקת, מערכת חיסון תקינה והיעדר זיהום או לחץ מתמשך. כשאחד מהמרכיבים האלה נפגע, פצע קטן עלול להפוך לפצע כרוני.
הסיבה הפשוטה ביותר לפצע שלא מחלים היא גירוי חוזר. נעל שלוחצת על אותה נקודה, גילוח חוזר, גירוד, שפשוף מבגד, מסכה, משקפיים, תחבושת לא מתאימה או ישיבה ממושכת עלולים למנוע החלמה. במצב כזה הפצע לא מקבל הזדמנות להיסגר. הסרת הגורם הלוחץ, שמירה על ניקיון וחבישה מתאימה יכולים לפתור את הבעיה, אם אין גורם עמוק יותר.
זיהום הוא גורם שכיח נוסף. פצע שמסביבו מופיעים אודם מתרחב, חום מקומי, נפיחות, כאב מתגבר, מוגלה או ריח חריג עשוי להיות מזוהם. אם מופיעים חום, צמרמורת, פס אדום שמתקדם מהאזור או חולשה כללית, צריך לפנות לבדיקה במהירות. אנשים עם סוכרת, דיכוי חיסוני או מחלת כלי דם צריכים להיות זהירים במיוחד, מפני שזיהומים אצלם יכולים להתקדם מהר יותר.
סוכרת היא אחת הסיבות החשובות לפצעים שמחלימים לאט. סוכר גבוה פוגע בכלי דם קטנים, בעצבים וביכולת הגוף עם זיהומים. בכפות הרגליים, פגיעה עצבית יכולה לגרום לכך שאדם לא מרגיש שפשוף, שלפוחית או חתך. הוא ממשיך ללכת, הלחץ נמשך, והפצע מעמיק. אצל חולי סוכרת, כל פצע בכף הרגל דורש תשומת לב מיוחדת, גם אם הוא נראה קטן.
בעיות בזרימת דם יכולות לעכב ריפוי. כשאין אספקת דם טובה לרגליים, הפצע מקבל פחות חמצן וחומרי בנייה. זה שכיח יותר אצל מעשנים, חולי סוכרת, אנשים עם מחלת כלי דם, כולסטרול גבוה או גיל מבוגר. סימנים שיכולים לרמז לכך הם כאבים ברגליים בהליכה, כפות רגליים קרות, שינוי צבע, דופק חלש בכף הרגל או פצעים חוזרים באצבעות ובעקבים.
פצע לחץ הוא דוגמה נוספת. אצל אנשים שמרותקים למיטה או לכיסא, לחץ ממושך על אזורים כמו עצם הזנב, עקבים, ירכיים או מרפקים פוגע בזרימת הדם ויוצר פצע. מניעה חשובה מאוד: שינוי תנוחה, מזרן מתאים, תזונה טובה, בדיקת עור יומית וטיפול מוקדם באודם שאינו חולף. פצע לחץ מתקדם קשה הרבה יותר לרפא מאשר למנוע.
אבל יש סיבה נוספת שאסור לפספס: סרטן עור. לא כל סרטן עור נראה כמו נקודת חן כהה. קרצינומה של תאי בסיס יכולה להיראות כפצע קטן, גבשושית מבריקה, אזור שמדמם וחוזר להגליד, או פצע שאינו נסגר. קרצינומה של תאי קשקש יכולה להיראות כנגע מחוספס, אדום, קשקשי או כואב. מלנומה יכולה להופיע כנגע משתנה, כהה או לא אחיד. לכן פצע שלא מחלים, בעיקר באזור חשוף לשמש, דורש בדיקת רופא עור.
כמה זמן לחכות? פצע קטן שנגרם מסיבה ברורה אמור להראות שיפור הדרגתי בתוך ימים, ולעיתים להחלים בתוך שבועות ספורים. אם אין שום שיפור לאחר שבועיים עד שלושה, אם הפצע גדל, מדמם, כואב, מפריש, מגליד וחוזר או נראה שונה, כדאי להיבדק. אצל חולי סוכרת או אנשים עם דיכוי חיסוני לא מחכים כל כך הרבה, בעיקר כשמדובר בכף הרגל.
מה לא לעשות? לא למרוח שוב ושוב משחות אנטיביוטיות או סטרואידליות בלי אבחנה, לא לגרד גלדים, לא לחטא באגרסיביות באלכוהול או חומרים שמגרים את העור, ולא לכסות פצע כרוני בלי לבדוק למה הוא לא מחלים. טיפול מוגזם ולא מתאים עלול להפריע לריפוי ממש כמו הזנחה.
מה כן לעשות? לשטוף בעדינות במים וסבון עדין, לשמור על לחות מתאימה של הפצע לפי הנחיה, להימנע מלחץ וחיכוך, להחליף חבישה כשצריך, ולבדוק אם יש סימני זיהום. אם יש סוכרת, חשוב לבדוק גם איזון סוכר ונעליים. אם הפצע נמצא באזור שנחשף לשמש או מדמם שוב ושוב, רופא עור צריך לראות אותו.
פצע שלא מחלים אינו סיבה לפאניקה, אבל הוא סיבה להפסקת ההתעלמות. העור הוא איבר חכם, וכשהוא לא מצליח לסגור פצע קטן, בדרך כלל יש לכך סיבה. לפעמים זו נעל לוחצת. לפעמים סוכר לא מאוזן. לפעמים זיהום. ולעיתים, פצע קטן הוא סימן מוקדם לנגע שצריך להסיר בזמן.
התרעות פיקוד העורף