הצעיר יצא לזנזיבר במסגרת טיול מאורגן ממקום עבודתו, שנמשך ארבעה ימים בלבד. כשלושה שבועות לאחר ששב לישראל החל לסבול מחום גבוה, צמרמורות, רעד, כאבי שרירים וחולשה קיצונית. בהמשך הופיעה גם צהבת, המתבטאת בגוון צהוב של העור או של לובן העיניים ועלולה להעיד על פגיעה בכדוריות הדם האדומות, בכבד או במערכות נוספות.
לאחר שפנה לקבלת טיפול רפואי הועבר הצעיר באמבולנס לבית החולים הציבורי אסותא אשדוד. הבדיקות העלו שנדבק במלריה, והוא הועבר ליחידה לטיפול נמרץ. בהודעת בית החולים לא נמסרו סוג הטפיל שאובחן, שיעור כדוריות הדם שנדבקו או סוג התרופה שקיבל.
מלריה היא מחלה זיהומית הנגרמת מטפילים ממשפחת הפלסמודיום, המועברים לבני אדם בעיקר בעקיצת נקבת יתוש אנופלס נגועה. היתושים המעבירים את המחלה פעילים בעיקר משעות הערב ועד שעות הבוקר המוקדמות. המחלה לא עוברת בדרך כלל במגע רגיל בין בני אדם.
לאחר העקיצה חודרים הטפילים לזרם הדם ומגיעים תחילה לכבד, שם הם מתרבים. בהמשך הם חוזרים אל הדם וחודרים לכדוריות הדם האדומות. התרבות הטפילים והרס הכדוריות עלולים לגרום להתקפי חום, צמרמורות, הזעה, כאבי ראש, חולשה, אנמיה וצהבת. במקרים קשים עלולים להופיע פגיעה בכליות, הפרעות בקרישת הדם, ירידה ברמת הסוכר, מצוקה נשימתית, בלבול, פרכוסים, תרדמת, הלם וכשל של כמה מערכות גוף.
קיימים כמה מינים של טפילי מלריה. המסוכן שבהם הוא פלסמודיום פלציפרום, הנפוץ במדינות רבות באפריקה ועלול לגרום להידרדרות מהירה. אם מלריה מסוג זה לא מטופלת בזמן, היא עלולה להתקדם בתוך זמן קצר למחלה קשה ולמוות. מטיילים המגיעים ממדינות שבהן מלריה לא נפוצה נמצאים בסיכון מיוחד, מאחר שלא פיתחו חסינות חלקית בעקבות חשיפות קודמות.
תקופת הדגירה נמשכת ברוב המקרים בין 7 ל-30 ימים, אבל התסמינים עלולים להופיע גם לאחר כמה חודשים. במינים מסוימים של הטפיל עשויה המחלה להתפרץ מחדש זמן רב לאחר הנסיעה, בשל צורות רדומות הנשארות בכבד. הופעת התסמינים כשלושה שבועות לאחר שובו של הצעיר מזנזיבר מתאימה לטווח המוכר של המחלה.
האבחון נעשה באמצעות בדיקות דם. הבדיקה המרכזית היא הסתכלות במיקרוסקופ על משטחי דם עבים ודקים, המאפשרים לזהות את הטפיל, לקבוע את המין ולהעריך מהו שיעור הכדוריות הנגועות. ניתן להשתמש גם בבדיקות מהירות ובבדיקות מולקולריות. לעיתים הבדיקה הראשונה שלילית למרות שהמחלה קיימת, ולכן כשקיים חשד משמעותי יש צורך לחזור על הבדיקה.
כל חום המופיע לאחר שהייה באזור שבו קיימת מלריה מחייב פנייה מהירה לבדיקה רפואית וציון מפורש של יעד הנסיעה. מידע על ביקור בזנזיבר, בטנזניה או באזור אחר באפריקה עשוי לשנות מיד את סדר הבדיקות ולהאיץ את האבחון. אין להסתפק בהנחה שמדובר בשפעת, בקורונה או בזיהום נגיפי חולף, גם כשחלפו כמה שבועות מאז החזרה.
הטיפול נקבע לפי סוג הטפיל, חומרת המחלה, האזור שבו התרחשה ההדבקה, מצב המטופל ושיעור הטפילים בדם. במחלה קשה מקובל לתת טיפול נגד הטפיל דרך הווריד, לצד טיפול תומך וניטור צמוד של תפקודי הכליות, הכבד, הריאות, מערכת הקרישה ורמות הסוכר. ארגון הבריאות העולמי והמרכז האמריקני לבקרת מחלות ממליצים על ארטסונט תוך ורידי כטיפול מרכזי במלריה קשה. לאחר השלב החריף נדרש בדרך כלל טיפול משלים בכדורים, בהתאם למין הטפיל ולמצב הרפואי.
המלצות למטיילים וטיפול מונע
המלצות רפואת המטיילים מגדירות את זנזיבר כאזור שבו קיים סיכון למלריה. התרופות האפשריות למניעה כוללות אטובקוון-פרוגואניל, דוקסיציקלין או מפלוקווין, בהתאם לגיל, למחלות הרקע, לתרופות קבועות, להיריון, למשך השהייה ולאופי הטיול. חלק מהתרופות מתחילות לפני הנסיעה, ויש להמשיך ליטול אותן במהלך החופשה וגם לאחר החזרה. בחירת התרופה חייבת להתבצע בייעוץ רפואי ולא באופן עצמאי.
גם טיפול מונע לא מעניק הגנה של 100%, ולכן יש לשלב אמצעים למניעת עקיצות. מומלץ להשתמש בתכשיר דוחה יתושים המכיל חומר פעיל מוכר, ללבוש בשעות הערב בגדים ארוכים, ללון בחדר ממוזג או מרושת ולהשתמש בכילה שטופלה בחומר הדברה כשאין הגנה אחרת. אפשר לטפל בבגדים ובציוד בפרמתרין בהתאם להוראות, אבל אין למרוח את החומר ישירות על העור.
החיסונים החדשים נגד מלריה מיועדים כיום בעיקר לילדים במדינות שבהן המחלה נפוצה, ואינם מחליפים טיפול תרופתי מונע למטיילים. לפי ארגון הבריאות העולמי, במהלך 2024 אובחנו בעולם כ-282 מיליון מקרי מלריה וכ-610 אלף בני אדם מתו מהמחלה. כ-95% מהמקרים וממקרי המוות התרחשו באפריקה.
"כל אדם שמפתח חום לאחר ביקור באזור שבו קיימת מלריה חייב לעדכן את הרופא על הנסיעה", הוסיף פרופ' ברוש. "המידע הזה עשוי לקצר משמעותית את זמן האבחון ולהציל חיים. בתקופה האחרונה אנו עדים למקרים נוספים של ישראלים שחזרו מזנזיבר ואובחנו עם מלריה, ולכן חשוב להגביר את המודעות בקרב הציבור".
התרעות פיקוד העורף