חקירת ההתפרצות
המקרים מרוכזים בעיקר בדרום מזרח מישיגן, אבל חולים דווחו גם באוהיו, אילינוי, קרוליינה הצפונית, ניו ג'רזי ומדינות נוספות. המרכז האמריקני לבקרת מחלות דיווח קודם לכן על 145 חולים ב-17 מדינות, שחלו בין 1 במאי ל-16 ביוני, ובהם 20 שאושפזו. מאז נוספו דיווחים רבים ברמת המדינות ומערכות הבריאות המקומיות.
למרות היקף התחלואה, בשלב זה אין הוכחה שכל המקרים ברחבי ארה"ב נגרמו ממוצר מזון אחד. רשויות הבריאות חוקרות כמה צברי תחלואה נפרדים ובודקות אם מדובר בהתפרצות ארצית אחת, בכמה מקורות זיהום שהופיעו במקביל, או בשילוב של מקרים עונתיים והתפרצויות מקומיות.
החקירה מתמקדת ברשימות הקניות של החולים, במסעדות שבהן אכלו, ברשתות המזון שבהן קנו ובמוצרים שנצרכו בשבועיים שקדמו להופעת התסמינים. המשימה מורכבת במיוחד, משום שהמחלה לא מופיעה מיד לאחר הארוחה המזוהמת. תקופת הדגירה הממוצעת נמשכת כשבוע, אבל התסמינים עשויים להתחיל כעבור יומיים בלבד או לאחר שבועיים ויותר.
התסמינים הקשים וההדבקה
הסימן הבולט ביותר הוא שלשול מימי רב, תכוף ולעיתים פתאומי ומתפרץ. חולים מתארים יציאות רבות במהלך היום, התכווצויות וכאבי בטן, נפיחות, גזים חריגים, בחילות, אובדן תיאבון, ירידה במשקל ועייפות ממושכת. בחלק מהמקרים מופיעים גם הקאות, כאבי גוף, כאבי ראש וחום נמוך.
המחלה עלולה להיראות בתחילה כמו קלקול קיבה רגיל או זיהום בנגיף מעיים. ההבדל העיקרי הוא משך התסמינים. בעוד שמחלות נגיפיות נפוצות חולפות לרוב בתוך ימים אחדים, ציקלוספוריאזיס עלולה להימשך שבועות ואף יותר מחודש ללא טיפול. לעיתים השלשול נחלש או נעלם לכמה ימים, ואז חוזר מחדש.
בניגוד לנורו-וירוס, שנחשב מידבק מאוד ועלול לעבור במהירות בין בני משפחה, הציקלוספורה כמעט לא עוברת ישירות מאדם לאדם. הטפיל המופרש בצואה זקוק בדרך כלל לשבוע עד שבועיים בסביבה החיצונית כדי להבשיל ולהפוך למדבק. לכן אדם חולה לא צפוי להדביק מיד אדם אחר בשירותים משותפים או במגע רגיל, אבל הקפדה על רחיצת ידיים עדיין חיונית למניעת זיהומי מעיים אחרים.
אבחון וטיפול
האבחון נעשה באמצעות בדיקת צואה ייעודית. לא כל בדיקת צואה רגילה ולא כל בדיקה מולקולרית לזיהומי מעיים כוללות זיהוי של ציקלוספורה, ולכן הרופא עשוי להידרש לבקש מהמעבדה במפורש לבדוק את נוכחות הטפיל. לעיתים יש צורך בכמה דגימות צואה שנלקחות בימים שונים, משום שכמות הטפיל המופרשת עשויה להשתנות.
העומס החריג כבר מורגש במעבדות באזורים שנפגעו. זמן קבלת התשובה, שעמד בתחילת ההתפרצות על כ-24 שעות, התארך בחלק מהמקומות ליומיים עד שלושה. רופאים מעריכים שאם העיכובים יימשכו, בחלק מהמקרים יהיה צורך להתחיל טיפול על סמך התמונה הקלינית והקשר להתפרצות, עוד לפני קבלת האישור המעבדתי.
הטיפול המקובל הוא שילוב האנטיביוטיקות טרימתופרים וסולפמתוקסזול, המוכר בשם באקטרים. רוב החולים מגיבים היטב לטיפול, אבל אנשים עם אלרגיה לתרופות ממשפחת הסולפה עלולים להישאר ללא חלופה יעילה באותה מידה, והרופא נדרש להתאים עבורם את הטיפול. אין חיסון נגד המחלה.
חלק מהאנשים הבריאים יחלימו גם ללא אנטיביוטיקה, אבל המחלה עלולה להיות ממושכת, לחזור לאחר שיפור זמני ולגרום לאובדן רב של נוזלים ומלחים. הסיבוך המרכזי הוא התייבשות, בעיקר אצל ילדים קטנים, קשישים, נשים בהיריון ואנשים עם מערכת חיסון מוחלשת. חלק מהחולים בהתפרצות נזקקו לאשפוז ולטיפול בנוזלים דרך הווריד, אבל עד כה לא דווח על מקרי מוות.
מתי לפנות לרופא ואיך להימנע?
יש לפנות לבדיקה רפואית כששלשול מימי נמשך יותר מכמה ימים, חוזר לאחר שנעלם, או מלווה בחולשה משמעותית, סחרחורת, ירידה בכמות השתן, יובש בפה, דופק מהיר או קושי לשתות. חום גבוה, דם בצואה, כאב בטן חריג, בלבול או ישנוניות מחייבים הערכה רפואית מהירה, גם משום שהם עלולים להעיד על זיהום אחר או על התייבשות חמורה.
שטיפה יסודית של פירות וירקות תחת מים זורמים עשויה להפחית את כמות המזהמים, אבל לא מבטיחה סילוק מלא של הטפיל. הציקלוספורה מסוגלת להיצמד לעלים ולמשטחים מחוספסים, ופטל נחשב קשה במיוחד לניקוי בשל המבנה העדין והשערות הזעירות שעל הפרי.
רשויות הבריאות ממליצות לשטוף ידיים לפני ואחרי טיפול בתוצרת טרייה, להסיר עלים חיצוניים מראשי חסה, לשפשף פירות וירקות קשים במברשת נקייה, לחתוך חלקים פגומים ולשמור מוצרים חתוכים בקירור. בישול יסודי מפחית משמעותית את הסיכון, בעוד שהקפאה או שימוש בחומרי חיטוי ביתיים לא מבטיחים שהטפיל יושמד.
מינהל המזון והתרופות האמריקני החל באיסוף דגימות ובמעקב אחר שרשרת האספקה של מוצרי מזון שנצרכו בידי החולים. כל עוד לא יימצא גורם משותף ברור, לא פורסמה קריאה להימנע מירק, פרי או מותג מסוים, והחקירה נמשכת בניסיון לאתר את הנקודה שבה חדר הטפיל למזון.
התרעות פיקוד העורף