סוכר בצום מודד את רמת הגלוקוז בדם אחרי שעות ללא אוכל. המוגלובין מסוכרר, המוכר גם כ-HbA1c, משקף את ממוצע רמות הסוכר בערך ב-3 החודשים האחרונים. לכן שתי הבדיקות משלימות זו את זו. סוכר בצום יכול להיות מושפע מארוחה, צום לא מלא, סטרס, מחלה או תרופות. המוגלובין מסוכרר נותן תמונה רחבה יותר, אם כי גם הוא מושפע ממצבים כמו אנמיה, מחלות דם, היריון או בעיות מסוימות בכליות.
הגורמים המרכזיים הם השמנה בטנית, חוסר פעילות גופנית, תזונה עתירת קלוריות ופחמימות מעובדות, נטייה משפחתית, גיל, שינה לא טובה, דום נשימה בשינה, סטרס, כבד שומני ותסמונת מטבולית. אצל נשים, סוכרת היריון בעבר או תסמונת שחלות פוליציסטיות מעלות את הסיכון. אבל גם אנשים שאינם נראים שמנים יכולים לפתח טרום סוכרת, בעיקר אם יש להם שומן ויסצרלי, מסת שריר נמוכה או נטייה גנטית.
החשיבות של טרום סוכרת היא בכך שזה חלון הזדמנויות. בשלב הזה ירידה של 5% עד 10% במשקל אצל מי שסובל מעודף משקל, פעילות גופנית קבועה ושינוי תזונה יכולים לשפר את רגישות הגוף לאינסולין. גם הליכה יומיומית, אימוני כוח פעמיים עד 3 פעמים בשבוע והפחתת ישיבה ממושכת יכולים להשפיע על הסוכר. שריר פעיל משתמש בגלוקוז, ולכן פעילות גופנית אינה רק "שורפת קלוריות", אלא משפרת את מנגנון הסוכר עצמו.
תזונה נכונה אינה חייבת להיות קיצונית. המטרה אינה למחוק כל פחמימה, אלא לבחור טוב יותר ולשלב נכון. פחות משקאות מתוקים, מיצים, מאפים, חטיפים, לחם לבן, אורז לבן בכמות גדולה וממתקים. יותר ירקות, קטניות, דגנים מלאים במידה, חלבון בכל ארוחה, אגוזים במידה, שמן זית ומזון פחות מעובד. גם סדר האכילה יכול לעזור לחלק מהאנשים: ירקות וחלבון לפני פחמימה עשויים למתן עליות סוכר אחרי הארוחה.
גם סטרס ממושך משפיע. כשהגוף נמצא בדריכות, הורמוני דחק יכולים להעלות רמות סוכר ולפגוע בהרגלי אכילה ושינה. אין פירוש הדבר ש"הכול מלחץ", אבל מי שחי בעומס קבוע, אוכל בלילה, ישן מעט ולא זז, יתקשה לאזן סוכר גם אם הוא מבין היטב מה צריך לעשות. שינוי אמיתי דורש שגרה שאפשר להחזיק בה, לא חודש של דיאטה קשוחה.
מתי צריך טיפול תרופתי? אצל חלק מהאנשים עם טרום סוכרת, בעיקר בסיכון גבוה, הרופא עשוי לשקול טיפול במטפורמין. זה יכול לקרות אצל אנשים עם השמנה ניכרת, גיל צעיר יחסית עם סיכון גבוה, סוכרת היריון בעבר או ערכים שממשיכים לעלות למרות שינוי אורח חיים. אבל גם כשנותנים תרופה, היא אינה מחליפה תזונה, פעילות ושינה. היא כלי נוסף, לא רישיון להמשיך באותו דפוס.
מעקב חשוב מאוד. לא מספיק לראות ערך גבולי ואז לשכוח ממנו לשנתיים. בדרך כלל יש מקום לחזור על בדיקות לפי החלטת הרופא, לעקוב אחרי משקל, היקף מותניים, לחץ דם, שומני הדם ותפקודי כבד. טרום סוכרת מגיעה לעיתים כחלק מתמונה רחבה יותר: כולסטרול לא תקין, טריגליצרידים גבוהים, כבד שומני ולחץ דם גבולי. אם מטפלים רק בסוכר, מפספסים את כל הסיכון המטבולי.
החדשות הטובות הן שטרום סוכרת יכולה להשתפר. לא תמיד היא נעלמת לגמרי, ולא אצל כולם, אבל אנשים רבים מצליחים להוריד את הסוכר, לשפר המוגלובין מסוכרר, להפחית תרופות עתידיות ולהקטין סיכון. ההצלחה אינה דורשת שלמות. גם ירידה קטנה במשקל, מעבר מהליכה אפסית להליכה קבועה, פחות שתייה מתוקה וארוחות מסודרות יותר יכולים לעשות שינוי.
יש גם סימנים שמחייבים בדיקה מהירה יותר: צמא חריג, השתנה מרובה, ירידה לא מוסברת במשקל, טשטוש ראייה, עייפות קשה, זיהומים חוזרים או ערכים גבוהים במיוחד בבדיקה. במקרים כאלה ייתכן שכבר מדובר בסוכרת ולא רק בטרום סוכרת, ויש צורך בהערכה רפואית מסודרת.
טרום סוכרת אינה כישלון ואינה גזר דין. היא התראה. מי שמתייחס אליה בזמן יכול לשנות מסלול, לעיתים באופן ניכר. במקום לפחד מהמספר, כדאי להשתמש בו: להבין מה הגוף מנסה לומר, לבנות תוכנית פשוטה, לעקוב, ולזכור שהגלגל לא תמיד מסתובב רק לכיוון אחד.
התרעות פיקוד העורף