הכבד הוא המעבדה הכימית של הגוף. כמעט כל חומר שנבלע, כולל תוסף טבעי, עובר דרכו. אנזימי הכבד מפרקים, מנטרלים ומפנים רכיבים פעילים, אבל לעיתים חומר צמחי או תוצר פירוק שלו עלולים לעורר תגובה רעילה או חיסונית. המונח הרפואי הוא פגיעה כבדית מתרופות ותוספים, Drug Induced Liver Injury, או בקיצור DILI. בשנים האחרונות הצטברו דיווחים על קשר אפשרי בין אשווגנדה לבין דלקת כבד, צהבת ועלייה באנזימי כבד.
הדפוס שתואר בחלק מהמקרים כולל עייפות, גרד, בחילות, שתן כהה, צהבת בלחמיות ובעור ועלייה בבילירובין ובאנזימי הכבד. ברוב הדיווחים, הפגיעה חלפה לאחר הפסקת התוסף בתוך שבועות עד חודשים, אבל תוארו גם מקרים קשים יותר, בעיקר אצל אנשים עם מחלת כבד קיימת או כשנלקחו כמה תוספים יחד. לכן לא נכון לכתוב שכל אשווגנדה "מפרקת את הכבד", אבל בהחלט נכון להזהיר שאין מדובר בתוסף נטול סיכון.
הבעיה הציבורית רחבה יותר מהצמח עצמו. תוספים שמוזמנים מחו"ל או נרכשים ברשת אינם תמיד עוברים בדיקת איכות מספקת. לעיתים יש הבדל בין כמות החומר הפעיל על התווית לבין מה שנמצא בפועל, ולעיתים התכשיר מכיל רכיבים נוספים. צרכן שקונה "פורמולת סטרס" עלול לקבל לצד אשווגנדה גם ולריאן, קאווה, מגנזיום, מלטונין או חומרים אחרים, ואז קשה לדעת מה גרם לתופעת הלוואי.
מי שבכל זאת משתמש באשווגנדה צריך לעשות זאת בזהירות: לא לשלב כמה תוספים להרגעה, לא ליטול במינונים גבוהים, לא להשתמש חודשים ארוכים בלי סיבה, ולהפסיק מיד אם מופיעים צהבת, שתן כהה, גרד מפושט, כאב בטן ימנית עליונה או עייפות חריגה. אנשים עם מחלת כבד, מחלת בלוטת התריס, מחלה אוטואימונית, נשים בהיריון או מניקות, ומי שנוטלים תרופות קבועות צריכים להתייעץ מראש.
הלקח מאשווגנדה הוא לא שכל רפואת צמחים מסוכנת. הלקח הוא שגם צמח עתיק יכול להפוך למוצר מודרני חזק, מרוכז ולא צפוי. סטרס הוא בעיה אמיתית, אבל הכבד הוא לא אמור לשלם את מחיר החיפוש אחר שקט מהיר בקפסולה.
התרעות פיקוד העורף