מה גורם לסוכרת מסוג 2?
תנגודת לאינסולין מתרחשת כאשר התאים מגיבים פחות לאינסולין. מצב זה מונע מהתאים לקבל את הדלק הדרוש להם, ובמקביל גורם לעלייה ברמות הגלוקוז בדם. בתגובה לעלייה ברמות הגלוקוז, הלבלב משחרר כמויות גדולות עוד יותר של אינסולין. עם זאת, לאורך זמן, תהליך זה עלול להוביל לשחיקה של התאים המייצרים אינסולין (הידועים כתאי בטא בלבלב). בעקבות זאת, רמות האינסולין צונחות ורמות הסוכר בדם עולות לרמות העלולות לגרום נזק לרקמות ולאיברים. בשלב זה, האדם מאובחן כסובל מסוכרת מסוג 2.
מה ההבדל בין סוכרת סוג 1 לסוכרת סוג 2?
ההבדל בין שני סוגי הסוכרת הוא במנגנון המחלה: בסוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים) הגוף מפסיק לייצר אינסולין לחלוטין. בסוכרת סוג 2 הגוף עדיין מייצר אותו, אבל מפתח תנגודת להורמון - ולא מצליח להשתמש בו בצורה יעילה. סוכרת סוג 1 היא מחלה אוטואימונית, שבה מערכת החיסון תוקפת ומשמידה את תאי הבטא המייצרים אינסולין. סוכרת סוג 2 היא מצב שבו תאי הגוף אינם מגיבים היטב לאינסולין, ולפעמים יש גם ירידה בייצור שלו בגוף.
גורמי סיכון לסוכרת סוג 2 שאינם ניתנים לשינוי
גיל, גנטיקה ומוצא (גזע) הם שלושה גורמי סיכון לסוכרת מסוג 2 שאי אפשר לשנות. עם זאת, על ידי זיהוי גורמי הסיכון שאינם ניתנים לשינוי, ניתן לנקוט צעדים כדי להשפיע על גורמי הסיכון שכן ניתנים לשינוי.
גיל מבוגר
כל אדם עלול לחלות בסוכרת מסוג 2, אך הסיכון עולה משמעותית ככל שמתבגרים. תאי הבטא בלבלב מתחילים להישחק עם הגיל, וגם תאי הכבד - הנקראים הפטוציטים ואחראים לשחרור גלוקוז אגור - עוברים תהליך דומה. עם העלייה בגיל, ההפטוציטים עלולים להתחיל לשחרר כמויות עודפות של גלוקוז לזרם הדם, דבר המקשה על השליטה בסוכרת מסוג 2.
בשל גורמים אלו ואחרים הקשורים להזדקנות, סוכרת מסוג 2 מופיעה בעיקר באנשים בני 45 או יותר. מחקרים הראו כי כ-9% מהאנשים בקבוצת גיל זו מאובחנים עם סוכרת מסוג 2. עם זאת, עקב תזונה והרגלי חיים לא בריאים, יותר ילדים, בני נוער ומבוגרים צעירים מתחילים לפתח סוכרת מסוג 2, כאשר קרוב ל-2% מהם מפתחים את המחלה לפני גיל 30.
גנטיקה
סוכרת מסוג 2 אינה נחשבת להפרעה גנטית, אך מוטציות גנטיות מסוימות עלולות להגביר את הנטייה לפתח את המחלה. מסקנה זו נתמכת במחקרים שנערכו בקרב תאומים ומשפחות, אשר הראו כי הימצאות הורה או אח/ות הלוקים בסוכרת מסוג 2 מעלה באופן בלתי-תלוי את הסיכון לחלות במחלה בשיעור הנע בין 25% ל-69%.
רשימת המוטציות הקשורות לסוכרת מסוג 2 היא נרחבת וכוללת רשימה לא קטנה של גנים. עם זאת, קיים מספר קטן מאוד של מוטציות בגן יחיד הקשורות לסוכרת מסוג 2. רוב המקרים מערבים מוטציות בכמה גנים, וכמעט בכל המקרים נדרשים גורמים הקשורים לאורח החיים - כגון תזונה לקויה, היעדר פעילות גופנית והשמנת-יתר - כדי שהמחלה תתפתח.
גזע ומוצא אתני
לגזע ולמוצא האתני עשוי להיות תפקיד בקביעת הסיכון של אדם לחלות בסוכרת מסוג 2, כאשר בני קבוצות מיעוט אתניות (אנשים שאינם לבנים) נפגעים מכך בשיעור גבוה יותר באופן לא-פרופורציונלי. אף שלתרבות ולאורח החיים יש חלק בכך בקרב קבוצות אלו, מחקרים מצביעים על כך שהגזע והמוצא האתני כשלעצמם הם גורמי סיכון בלתי-תלויים.
גורמי סיכון הניתנים לשינוי
לאורח החיים יש תפקיד מכריע בהתפרצות המחלה. גורם הסיכון העיקרי לסוכרת מסוג 2 הוא עודף משקל או השמנת יתר - עודף השומן בגוף מעלה את רמת חומצות השומן בזרם הדם. ככל ששומנים אלו מצטברים בכבד, תפקוד הכבד נפגע יותר ויותר; אחד מתפקידיו העיקריים של הכבד הוא ייצור ואגירה של גלוקוז.
השמנת יתר גם מעוררת באופן עצמאי התפתחות של תנגודת לאינסולין. מחקרים הראו כי הצטברות מוגברת של שומן יוצרת בתוך התאים עקה (סטרס) מזיקה, המכונה "ליפוטוקסיסיות" (רעילות שומנית). מצב זה פוגע ישירות באברונים האחראים על הפקת האנרגיה בתא - המיטוכונדריה - ובכך מפחית את יכולת התאים להגיב לאינסולין.
גורמי סיכון להשמנת יתר כוללים תזונה עתירת קלוריות, צריכה מופרזת של שומנים רוויים ושומני טראנס, צריכת מזונות ומשקאות מעובדים או עשירים בסוכר וחוסר בפעילות גופנית.
כיצד להפחית את הסיכון?
סוכרת היא מחלה המושפעת רבות מאורח חיים לא בריא, ולכן יש צעדים פשוטים שיכולים לעזור להפחית משמעותית את הסיכון לחלות בה:
שינויים קטנים והדרגתיים בתזונה ובתוכנית האימונים הם פתרונות יציבים יותר מאשר דיאטות "כסאח" או אימונים בעצימות גבוהה, בייחוד אם לא עסקתם בספורט באופן קבוע במהלך חייכם.
התרעות פיקוד העורף