הדוח, שמפרסמת היום (ראשון) כללית, ארגון הבריאות הגדול בישראל, מבוסס על נתוני כ-5 מיליון מבוטחים. הוא בוחן את השינויים בבריאות ובצריכת שירותי הרפואה מאוקטובר 2023 ועד ספטמבר 2026, בהשוואה לשנתיים שקדמו למלחמה. לפי כללית, הנתונים מאפשרים לראשונה לבחון לא רק את ההשפעה המיידית של המלחמה, אלא גם את השלכותיה הבריאותיות המצטברות.
מוקדי הפגיעה הבולטים הם בריאות הנפש, ילדים ובני נוער ותושבי הדרום והצפון שפונו מבתיהם. לצד אלה נבחנו גם איזון מחלות כרוניות ומדדים מטבוליים, רפואה מונעת, שימוש בשירותי רפואה, פניות לחדרי מיון, אשפוזים ותחלואה חריפה. התמונה מורכבת: בחלק מהמדדים נשמרה יציבות, אך באחרים ניכרות פגיעות שאינן מתמתנות גם בחלוף שלוש שנים.
"כשמסתכלים על תמונת הבריאות של כחמישה מיליון ישראלים לאורך שלוש שנים, רואים שהמלחמה אינה מסתיימת כשהאירוע הביטחוני חולף. היא משאירה אחריה חותם בריאותי - בנפש, בילדים ובני נוער, במשפחות שפונו מבתיהן, ברפואה המונעת ובאיזון של מחלות כרוניות. זו אינה רק תמונת מצב של מה שעברנו, אלא מפת דרכים למה שמדינת ישראל ומערכת הבריאות נדרשות לעשות בשנים הבאות. האחריות שלנו היא לזהות היום את הפגיעות המתמשכות, להיערך ולספק מענים חדשים ומותאמים למציאות כדי שלא יהפכו למשבר הבריאות של מחר".
בריאות הנפש: אבחנות הפוסט-טראומה זינקו פי 18 בקרב מפוני הדרום
בתחום בריאות הנפש נרשמו כמה מהשינויים החדים והמתמשכים ביותר לאורך שנות המלחמה. לפי הדוח, אירועי 7 באוקטובר הובילו לזינוק באבחנות נפשיות בכלל, ובאבחנות הקשורות לחרדה ולדחק בפרט.
בכלל האוכלוסייה נרשמה בשנה הראשונה למלחמה עלייה של 45.5% באבחנות חרדה חדשות והכפלה של אבחנות פוסט-טראומה חדשות. לפי הדוח, מגמת העלייה לא דעכה לאורך שלוש שנות המלחמה. במקביל, ההפניות והביקורים בשירותי בריאות הנפש בקהילה עלו במהלך התקופה בכ-20%–28%. בקרב מפוני העוטף והדרום נרשמה תמונה חריפה במיוחד. אבחנות פוסט-טראומה חדשות זינקו בשנה הראשונה פי 18 לעומת השנה שקדמה לה. בשנה השנייה הן נותרו גבוהות פי 11, וגם בשנה השלישית היו גבוהות פי שישה.
אבחנות חרדה בקרב מפוני הדרום זינקו פי עשרה בשנה הראשונה, וההפניות והביקורים בשירותי בריאות הנפש עלו פי שניים עד פי 4.5. גם בהפרעות שינה נרשמה בשנה הראשונה עלייה חריגה של כ-358% בקרב מפוני הדרום. עם זאת, בכללית מדגישים כי השפעות המלחמה והדחק ניכרות בכלל החברה הישראלית, גם בקרב מי שלא נחשפו ישירות לאירועים.
לדבריו, העובדה שגם בשנה השלישית שיעור אבחנות הפוסט-טראומה בקרב אוכלוסיות שנחשפו לדחק גבוה נותר גבוה פי שניים עד פי שישה בהשוואה לתקופה שלפני המלחמה, מחייבת היערכות מערכתית רחבה.
"כללית הרחיבה באופן משמעותי את המענים בקהילה, אך כדי לתת מענה הולם להיקף המצוקה ברמה הלאומית נדרשת תוספת משמעותית של כוח אדם מקצועי - פסיכיאטרים, פסיכולוגים ומטפלים במערך בריאות הנפש, לצד פיתוח והרחבה של מסגרות טיפוליות ייעודיות ברחבי הארץ", אומר קריבוי. הוא מוסיף כי נדרשים איתור מוקדם והתערבות יזומה בקרב אוכלוסיות בסיכון, ובמיוחד בקרב ילדים ובני נוער שמדדי המצוקה שלהם מחמירים, כדי למנוע מהמצוקה להפוך להתמודדות נפשית כרונית.
ילדים ובני נוער: יותר פניות למיון פסיכיאטרי, יותר אבחנות חרדה
בעוד שבקרב מבוגרים לא נרשם שינוי מהותי בפניות למיון פסיכיאטרי, בקרב ילדים ובני נוער ניכרת מגמת עלייה חדה. בשנה השנייה למלחמה עלו הפניות למיון פסיכיאטרי של כללית ב-78.3%. בשנה השלישית הגיעה העלייה ל-121.3% - יותר מפי שניים לעומת תקופת הבסיס.
במקביל נרשמה עלייה של 52.1% בהפניות של רופאי ילדים למערך בריאות הנפש, ועלייה של כ-40%–70% באבחנות חרדה בקרב ילדים ברחבי הארץ.
לדבריו, העלייה של כ-28% בביקוש לשירותי בריאות הנפש והעלייה החדה באבחנות חרדה ופוסט-טראומה משתקפות גם בצריכת התרופות בקהילה. הוא רואה בעלייה בצריכת תרופות לקשב וריכוז ביטוי לעומס המנטלי המתמשך, ומדגיש כי נדרש מעקב לאורך זמן אחר השינויים בתפקוד ובצרכים של האוכלוסייה הנזקקת לכך.
"אצל הילדים, ובמיוחד בקרב מפוני הדרום, החרדה והטראומה מקבלות גם ביטוי פיזיולוגי ישיר, עם זינוק של 47.8% בשימוש במינרין להרטבת לילה", אומר לוינסקי. "הנתונים הללו מלמדים כי אנו מתמודדים עם השלכות נפשיות וגופניות מתמשכות, המחייבות מענה טיפולי ורציפות רפואית בקהילה גם בשנים הבאות".
הפינוי הותיר חותם גם בלחץ הדם ובכולסטרול
הפגיעה באוכלוסיות שפונו מבתיהן אינה מתמקדת בבריאות הנפש בלבד. לאורך שנות המלחמה נרשמו שינויים גם במחלות כרוניות, במדדים מטבוליים וברפואה המונעת.
בקרב מפוני הדרום נרשמה לאורך שלוש השנים עלייה של 30%–53.7% בשיעור הסובלים מלחץ דם שאינו מאוזן, לעומת תקופת הבסיס. בעוד שבכלל האוכלוסייה נרשמה עלייה של 2.5% בלבד, בקרב מפוני הדרום היא הגיעה ל-53.7%. בשנה הראשונה נרשמה בקרבם גם החמרה באי-איזון הסוכרת.
בשיעור האבחנות החדשות של היפרליפידמיה - רמות גבוהות של כולסטרול ושומנים בדם - נרשמה עלייה של כ-20% בכלל האוכלוסייה. בקרב מפוני הצפון הגיעה העלייה לכ-60%. לצד זאת, בקרב חולים שכבר אובחנו נרשם שיפור מתמשך בשיעורי האיזון.
"ייתכן שהקשר הרציף שקיימו הצוותים הרפואיים עם המפונים לאורך זמן, במרפאות זמניות ובאמצעות שירותי רפואה טלפוניים ודיגיטליים, תרם לצמצום ההידרדרות ולהתאוששות המהירה יותר שאנו רואים כיום", אומרת מרגלית. "הצוותים ששמרו על קשר עם המטופלים גם כאשר היו מפונים היו עבור המפונים מקור לביטחון".
היא מדגישה את חשיבות הרצף הטיפולי בחירום, באמצעות שילוב של ייעוץ טלפוני ודיגיטלי עם אפשרות למעקב ולבדיקות במרפאות זמניות או ניידות. לדבריה, הרפואה הדיגיטלית היא כלי יעיל וזמין לשמירה על הקשר בין המטופל לרופא האישי, במיוחד בקרב מפונים, תושבי אזורים מרוחקים ומי שמתקשים להגיע למרפאה.
"אין ביקורים פשוטים": המלחמה נכנסת גם לחדר רופא המשפחה
לדבריו, ההתמודדות היא רב-ממדית ומשפיעה על כל תחומי החיים. הוא מביע חשש כי אנשים המצויים בדחק עושים פחות כדי לשמור על בריאותם ולקדם אותה, כפי שעולה גם מהנתונים. הצוותים המלווים פועלים כדי לוודא שהמטופלים מקבלים חיסונים, עוברים בדיקות רפואה מונעת ומגיעים לאבחון מוקדם ככל האפשר.
"ברפואת המשפחה אנחנו נמצאים לצד המטופלים בימי שגרה ובעת חירום, ומסייעים בכל הקשור בהתמודדות עם השפעות המלחמה קצרות הטווח וארוכות הטווח", הוא אומר. "הקשר ארוך הטווח ברפואת המשפחה מהווה עוגן חשוב בשמירה על הבריאות הכללית ומניעת חולי".
אלון-סידליק מציינת כי גם ביטויים גופניים, ובהם התגברות מקרי יתר לחץ דם בקרב קטינים, מחייבים מעקב אחר ההשלכות הבריאותיות על דור שחווה שנים של מתח כחלק מתהליך התפתחותו. לדבריה, נדרשת גם היערכות למענה מותאם לאוכלוסיות שבהן ניכרת עלייה במצוקה ובפנייה לעזרה.
פחות בדיקות לגילוי מוקדם בקרב המפונים
גם הרפואה המונעת נפגעה. בעוד שבכלל הארץ נשמרה יציבות יחסית בבדיקות הסקר, בקרב נשים שפונו מהצפון נרשמה ירידה מתמשכת של עד 7.5% בביצוע בדיקות ממוגרפיה. בבדיקות סקר לסרטן המעי הגס נרשמה ירידה של 2.5%–3.5% בקרב מפוני הדרום והצפון.
תחום נוסף שנבדק הוא השימוש בתרופות לגמילה מעישון. בקרב מפוני הדרום נרשמה עלייה של 104% בשימוש בתרופות אלה, לעומת 37% בכלל הארץ ו-26.7% בקרב מפוני הצפון.
פחות ביקורים במרפאה, יותר שיחות עם הרופא
למרות המלחמה והפינוי, סך המפגשים ברפואה הראשונית בכלל האוכלוסייה נותר יציב יחסית. עם זאת, אופן קבלת השירות השתנה: מספר המפגשים פנים אל פנים ירד בכ-13%, ואילו המפגשים הטלפוניים עלו בכ-36%.
בקרב מפוני הצפון והדרום היה המעבר חד יותר, עם עלייה של כ-50% במפגשים הטלפוניים. לפי כללית, הנתונים ממחישים את תפקידה של הרפואה מרחוק בשמירה על רצף טיפולי בתקופה שבה השתבשו השגרה, מקום המגורים והנגישות הפיזית לשירותים.
לצד הפגיעה: לא נרשמה עלייה מובהקת בהתקפי לב ובשבץ
הדוח מצביע גם על תחומים שבהם לא נרשמה החמרה. במהלך שלוש שנות המלחמה לא נצפתה עלייה מובהקת סטטיסטית בהיארעות אוטם לבבי חריף או שבץ מוחי בכלל האוכלוסייה.
במקביל נרשמה ירידה של כ-5.1% בסך הפניות לחדרי המיון ושל כ-10% באשפוזים הדחופים בכלל האוכלוסייה. בקרב ילדים חלה ירידה של כ-8.7% בפניות למיון הכללי. לעומת זאת, בקרב מפוני הצפון נרשמה בשנים הראשונות עלייה בפניות למיון, על רקע השיבוש בשגרת החיים ובזמינות שירותי הרפואה באזורי הפינוי.
לדבריה, אפשר להסביר זאת בפעולות יזומות לשיפור השירות לחולי לב ובניהול המשאבים. בקהילה ובבתי החולים של כללית תועדפו תורים לקרדיולוגים ובדיקות מעקב ואבחון, ובמקביל הורחבה היכולת לטפל בחולים מרחוק.
"השימוש ברפואה הווירטואלית במגמת עלייה, כך שגם תחת אזעקות ניתן להמשיך לעקוב אחר החולים ולטפל בהם בלי שיצטרכו לצאת מהבית", היא אומרת. לדבריה, הדבר מתבטא גם בהיעדר עלייה בפניות למיון, כאשר מי שהגיעו היו החולים הקשים שנזקקו לטיפול דחוף בבית החולים. היא סבורה כי היוזמות האלה תורמות לתוצאות הטובות.
השפעת גורמי הסיכון עשויה להתברר רק בהמשך
"ייתכן כי היציבות בשיעורי השבץ קשורה לכך שהשפעתם של שינויים באיזון גורמי הסיכון אינה מתבטאת בהכרח באופן מיידי באירועים מוחיים, אלא עשויה להצטבר לאורך זמן", היא מסבירה.
עילם מדגישה כי לחץ נפשי כשלעצמו לא הוכח כגורם ישיר המעלה את הסיכון לשבץ. עם זאת, לדבריה, מלחמה ממושכת עשויה להשפיע על מכלול גורמי הסיכון, ובהם איזון מחלות כרוניות ואורח החיים, והשפעות אלה אינן מתבטאות בהכרח מיד באירוע מוחי. לכן, היא אומרת, הממצאים משקפים את המצב עד כה, ומעקב ממושך יאפשר לבחון אם לשינויים בגורמי הסיכון תהיה משמעות בריאותית מצטברת.
מדוע פחות ילדים הגיעו למיון הכללי?
ראשית, חלק גדול מהפניות בשגרה נובע ממחלות נגיפיות וזיהומיות. במהלך המלחמה, ובתקופות של סבבי הלחימה מול איראן, הילדים נעדרו ממסגרות, נחשפו פחות למחלות מדבקות ובהתאם חלה ירידה בתחלואה.
לדבריה, הדבר נכון גם לגבי חבלות: בתקופות הלחימה התקיימו פחות חוגים ופעילויות אחר הצהריים, היו פחות נסיעות על קורקינטים והילדים שהו יותר בבית. כתוצאה מכך פחתו גם פציעות מסוג זה.
לצד זאת חל שינוי בהתנהגות ההורים. החשש מהמצב הביטחוני גרם לרבים להמתין גם כאשר הופיעו תסמינים שבעבר היו מובילים אותם למיון, כגון כאבי בטן או פריחות.
גורם נוסף הוא התפתחות שירותי הרפואה המקוונים בשלוש השנים האחרונות, ואף קודם לכן, מאז הקורונה. שירותים אלה מאפשרים במקרים מסוימים לקבל ייעוץ רפואי ללא הגעה למיון. במקביל הורחבה הנגישות לשירותי בריאות בקהילה, ובפרט בעוטף. עם זאת, זינגר הראל מדגישה כי בתחום בריאות הנפש נרשמה דווקא עלייה משמעותית בפניות ילדים ובני נוער למחלקות לרפואה דחופה.
"למנוע מהמחיר הבריאותי להפוך לנטל על דור שלם"
בכללית רואים בדוח תשתית לתכנון המענה הרפואי והשיקומי הלאומי בשנים הבאות. ההשוואה לאורך שלוש שנים בין כלל המבוטחים לבין מפוני הדרום והצפון מאפשרת לזהות הן תחומים שבהם נשמרה יציבות והן מוקדי פגיעה המחייבים התייחסות ממושכת.
"נתוני הדוח מצביעים על חברה שהצליחה לשמור על יציבות בחלק משמעותי ממדדי הבריאות גם לאורך שלוש שנות מלחמה, אך במקביל נוצרו מוקדי פגיעה ברורים המחייבים התייחסות ארוכת טווח", הוא אומר.
"שלוש שנים אחרי, הנתונים מאפשרים לנו לראות לא רק את השפעותיה המיידיות של המלחמה, אלא את טביעת האצבע הבריאותית שהיא מותירה על החברה הישראלית. חלק מהפגיעות נחלשות עם הזמן, אך אחרות נמשכות - ובחלק מהמקרים אף מעמיקות. האתגר שלנו כמערכת בריאות בשנים הבאות יהיה לזהות את המגמות בזמן, לצמצם את הפערים שנוצרו ולמנוע מהמחיר הבריאותי של שנות המלחמה להפוך לנטל ארוך טווח על דור שלם".
התרעות פיקוד העורף