כאבי גב תחתון כרוניים הם הגורם המוביל לנכות ברחבי העולם, על פי ארגון הבריאות העולמי. עבור אנשים הסובלים מכאבי גב תחתון כרוניים (cLBP) הנמשכים יותר מ-12 שבועות, התפרצות כאב פתאומית הנגרמת על ידי תנועה יכולה לעיתים קרובות להחמיר את המצב. המקור של אותות הכאב במוח, אבל מדענים עדיין לא מבינים במלואם את המעגלים העצביים הספציפיים שמעוררים את הכאב הזה, המבוסס על תנועה.
כעת, חוקרים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו מצאו שרשת מצב ברירת המחדל (DMN) של אזור המוח מופעלת כאשר חולי cLBP חווים כאב פתאומי הנגרם על ידי תנועה. ה-DMN מכונה גם "רשת העצמי" מכיוון שהיא קשורה לאזורים מחוברים באונות המצחיות, הקודקודיות והטמפורליות של המוח, שהופכים לפעילים כאשר אנו חושבים על עצמנו ועל זהותנו או מהרהרים במחשבות ורגשות פנימיים - במקום להתמקד בעולם החיצוני.
המחקר, שפורסם ב-5 באוקטובר בכתב העת הבריטי בתחום ההרדמה, יכול לסייע בהסבר מדוע טיפולים אופייניים המבוססים על תסמינים לרוב אינם יעילים, ומצביע על כך שדווקא הטיפול ברשת המוח עשוי להיות גישה טובה יותר לניהול המצב.
בנוסף, אצל משתתפים שסבלו מכאבי גב כרוניים חמורים יותר, נמצאו קשרים חזקים יותר בין רשת ברירת המחדל (DMN) לבין הקליפה הסומטוסנסורית הראשונית – האזור במוח המעבד תחושות המגיעות מהגב. ככל שהכאב היה עז יותר במהלך מבחן הרמת הרגל, כך נצפתה פעילות רבה יותר באזורים התחושתיים והמוטוריים של המוח. עלייה בקצב הלב במהלך מבחן הרמת הרגל היוותה מדד אמין לעוצמת התפרצות הכאב.
"בכל מחקר העוסק בכאב, כאשר חווים כאב, רשת ברירת המחדל של המוח מפסיקה לפעול", אמר זיידאן. "מה שאנו מראים לראשונה אי-פעם הוא שכאשר מתרחשת התפרצות כאב, הרשת דווקא נכנסת לפעולה. אתה מתחיל לזהות את החוויה עם מי שאתה".
למעשה, במצבים של כאב גב תחתון כרוני (cLBP), המוח יוצר קישור לא-מסתגל בין הכאב הפיזי לבין תחושת עצמי עמוקה ופנימית. "החוויה מרגע לרגע מזדהמת לא רק על ידי תחושת הכאב עצמה, אלא גם על ידי הציפייה לו וההתאוששות ממנו. היא מושפעת לרעה מחוויות עבר, כמו תחושת מבוכה על חוסר היכולת להשתתף בפעילויות שגרתיות, ופחד מתנועה בניסיון להימנע מהכאב".
החוקרים סבורים כי מכיוון שהתפרצויות כאב הנגרמות מתנועה אצל מטופלים הסובלים מכאב גב תחתון כרוני מפעילות רשתות מוחיות השונות מאלו המופעלות בכאב חריף (אקוטי) טיפוסי, ייתכן שזו הסיבה לכך שטיפולים סטנדרטיים בכאב – כגון אופיואידים – נכשלים לעיתים קרובות בטיפול בסוג זה של כאב. "הרפואה העכשווית בתחום הכאב מתמקדת במידה רבה בסילוק תסמיני הכאב של המטופלים, אך לא שם טמון המקור לכאב כרוני. ממצאים אלה מצביעים על כך שהתפרצות של כאב כרוני כרוכה גם בזהותו של האדם".
"גישות אלו – המשלבות רפואת גוף-נפש וטיפול פסיכדלי – מתייחסות לאדם כמכלול", אמר זיידאן. "מיינדפולנס היא טכניקת מדיטציה המטפחת מודעות נטולת-שיפוט לרגע ההווה, ומפחיתה כאב באופן דרמטי וייחודי. נראה כי הפסילוסיבין 'מאפס' את מערכת הכאב – מערכת המשלבת טראומה, חוויות עבר ודאגות לעתיד – ומאפשר מעין 'הפעלה מחדש'. אין מדובר בפתרון קסם; לא בהכרח נפטרים מהכאב עצמו, אך משנים את מערכת היחסים עמו, כך שהוא אינו משתלט על חיי היומיום".
המעבדה של זיידאן עורכת כעת כמה ניסויים קליניים המבוססים על דימות מוחי, במטרה להעמיק את ההבנה כיצד גישות המתמקדות בתהליכים מוחיים הקשורים לעצמי – כגון מדיטציית מיינדפולנס ושימוש בחומרים פסיכדליים – עשויות לארגן מחדש את פעילות המוח ולשנות את החוויה הסובייקטיבית של כאב כרוני.
התרעות פיקוד העורף