אמרו לו שזה מדע בדיוני: עכשיו הרקמה שהדפיס החזירה לאנשים את הראייה

במשך כמעט עשור נאלץ אריה באט לשמוע שהוא רודף אחרי רעיון בלתי אפשרי. האפשרות לגדל תאים אנושיים, להדפיס מהם רקמה מתפקדת ולהשתיל אותה בגופו של אדם נשמעה לרבים כמו עלילה מסרט עתידני. אפילו חלק מהרופאים והקולגות שפגש לא הסתירו את הספקנות. היו מי שכינו אותו, לדבריו, "אריה המשוגע".

היום, אחרי שבבית החולים רמב"ם כבר הושתלו בחמישה מטופלים שתלי קרנית שיוצרו במעבדות החברה שהקים, באט מרגיש שקיבל את ההוכחה שחיכה לה.

"אנשים אמרו שזה בלתי אפשרי, שזה מדע בדיוני", הוא מספר בשיחה עם וואלה בריאות. "אז הוכחנו שזה כבר לא מדע בדיוני. יש אנשים שלא ראו והיום הם רואים בזכות הטכנולוגיה הזאת. זה כבר לא חלום או מצגת למשקיעים. הוכחנו שאפשר לייצר רקמה בקו ייצור, לבדוק אותה, להשתיל אותה באדם ושהיא יכולה לעבוד".

המטופלת שלא ראתה וחזרה לקרוא

הרגע המכונן התרחש ב־29 באוקטובר 2025. צוות יחידת הקרנית ברמב"ם, בראשות פרופ' מייקל מימוני, יחד עם פרופ' דוד צדוק משערי צדק ופרופ' איתן לבני מבילינסון, השתילו לראשונה באדם שתל ביולוגי שיוצר בידי פרסייס ביו מתאי קרנית אנושיים שגודלו במעבדה והודפסו באמצעות מערכת הדפסה ביולוגית תלת-ממדית.

המטופלת, שהייתה עיוורת בעין שטופלה, שבה לראות באותה עין לאחר הניתוח. זוהי ההשתלה הראשונה בעולם של שתל קרנית תפקודי, מבוסס תאים חיים, שיוצר בהדפסה ביולוגית.

מאז הורחב הניסוי ובוצעו עד כה השתלות בחמישה מטופלים. הניסוי הוא מחקר שלב 1 פתוח וללא קבוצת ביקורת ומתוכנן לכלול 15 מטופלים. מטרתו העיקרית היא לבדוק בטיחות וסבילות, ובמקביל לאתר סימנים ראשונים ליעילות. תוצאות הניסוי אמורות להתפרסם בשנת 2027 לאחר השלמת המעקב.

לא הקרנית כולה, אלא החלק ששומר עליה שקופה

למרות הכינוי הקליט "קרנית מודפסת", חשוב לדייק: החברה אינה מחליפה את כל הקרנית. השתל מחליף את האנדותל, שכבת תאים דקה הנמצאת בחלקה הפנימי של הקרנית, יחד עם שכבת תמיכה מבוססת קולגן.

לתאי האנדותל תפקיד חיוני: הם שואבים נוזלים עודפים מהקרנית ושומרים עליה שקופה. כאשר התאים נפגעים, למשל בשל מחלת פוקס או בעקבות ניתוח קטרקט, נוזלים מצטברים בקרנית, היא מתנפחת ונעשית עכורה, ואז הראייה מידרדרת. כיום מטפלים במצב באמצעות השתלת השכבות הפנימיות שנלקחו מקרנית של אדם שמת.

"למעלה ממחצית מהשתלות הקרנית כיום הן למעשה השתלות של שכבת האנדותל", מסביר באט. "במקום לקחת את השכבה הזאת ישירות מתורם, אנחנו מייצרים אותה בקו הייצור שלנו. מבחינת הרופא, שיטת ההשתלה דומה מאוד להשתלה הקיימת, וגם הטיפול לאחר הניתוח דומה".

אחד היתרונות של הקרנית הוא היעדר כלי דם, ולכן תגובת מערכת החיסון כלפיה מתונה יחסית. המטופלים אינם נזקקים לטיפול מערכתי כבד לדיכוי מערכת החיסון, אלא לטיפות עיניים בלבד, בדומה למקובל לאחר השתלת קרנית מתורם.

מתורם אחד למאות מטופלים

הטכנולוגיה של פרסייס ביו עשויה לתת מענה לאחת הבעיות הקשות בתחום: המחסור העולמי ברקמות קרנית. מחקר עולמי שפורסם ב־JAMA Ophthalmology העריך כי על כל 70 אנשים הזקוקים להשתלה קיימת רק קרנית אחת זמינה. כ-15 מיליון בני אדם נותרים ללא טיפול שיכול היה להשיב להם את הראייה.

בישראל, כמו במדינות רבות בעולם, נעשה שימוש בקרניות המיובאות מבנקי עיניים בחו"ל אולם גם לאחר יבוא הקרניות, עדיין נאלצים חולים להמתין לעיתים שנים לקבלת תרומה. הפתרון של פרסייס ביו עדיין זקוק לתרומה אנושית, אך במקום להשתמש בקרנית אחת עבור מטופל אחד, מבודדים ממנה תאים ומרבים אותם במעבדה.

ההדפסה אורכת דקות, הייצור נמשך שבועות

באט אינו ביולוג או רופא. הוא פיזיקאי בהכשרתו, שעבד במשך שנים בתעשייה הביטחונית ובחברות רבות, ובהן אלביט, התעשייה האווירית ואורבוטק. בעיסוקיו הקודמים עסק באט בפיתוח מערכות טכנולוגיות מולטידיסיפלינריות מורכבות ובמקביל נחשף למגבלות של טכנולוגיות ההדפסה הקיימות. הבנת המגבלות והצרכים הקיימים, הביאו את באט לפתח טכנולוגיית הדפסה מדויקת הניתנת להתאמה עבור הדפסת תאים חיים בצפיפות ובמבנה מבוקרים.

ב־2015 הוא חבר לפרופ' אנתוני אטאלה, מנהל מכון Wake Forest Institute for Regenerative Medicine , מהמכונים המובילים בתחום הנדסת הרקמות, ולפרופ' שי סוקר, מומחה לביולוגיה מולקולרית, והשלושה הקימו את פרסייס ביו.

החברה מכנה את התהליך שלה "הדפסה בארבעה ממדים". ההדפסה עצמה אורכת דקות, אבל היא רק חלק מתהליך הנמשך מספר שבועות. תחילה מבודדים את התאים, מגדלים ומרבים אותם. לאחר ההדפסה על שכבת התמיכה מתחיל הממד הרביעי: הזמן. בשלב זה, בתהליך מבוקר הנמשך מספר ימים, מתחברים התאים זה לזה ולשכבות האחרות והופכים לרקמה מתפקדת.

"אנחנו יודעים להקפיא את התאים ולשמור את החלקים המבניים לאורך זמן", מסביר באט. "לפני ניתוח ההשתלה, אפשר להפשיר את התאים ולהוציאם להדפסה ולהשלמת תהליך ההתבגרות. המטרה היא לספק רקמה לפי דרישה, כך שהרופא לא יצטרך לקוות שתהיה קרנית זמינה בדיוק בזמן".

הייצור מתבצע בתנאים סטריליים מפוקחים תחת מערכת בקרת איכות. לדברי באט, כל אצווה נבדקת כדי לוודא את תכונות התאים, צפיפותם, עובי הרקמה והיעדר שינויים בלתי רצויים.

החותמת שקיבלה מענקית רפואת העיניים

בשנת 2022 השקיעה ענקית הציוד הרפואי הגרמנית Carl Zeiss Meditec בחברה. אחד ממוצרי החברה , שתל עבור טיפול במחלת הקרטוקונוס, פותח במסגרת שיתוף פעולה בין החברות ו-Zeiss ובמקביל להשקעה, נחתם הסכם לפיו תשמש Zeiss כשותף למסחור הטכנולוגיה.

עבור באט, כניסתה של אחת החברות הגדולות בעולם רפואת העיניים הייתה סימן חשוב, אבל אפילו היא לא השתוותה לרגע שבו ראה שהשתל עובד בתוך עין אנושית.

"כשמקימים חברת ביומד סביב דבר שנשמע כמו מדע בדיוני, גיוס כסף הוא מורכב מאוד", הוא אומר. "אחרי ההשתלה קרה שינוי. משקיעים וחברות בינלאומיות כבר לא מסתכלים על זה כעל חלום. עכשיו יש מטופלים".

החזון: ייצור רקמות לב ומקטעי כבד וכליה

החזון של פרסייס ביו אינו מסתיים בייצור קרניות. החברה עובדת גם על רקמת רשתית, ובעבר הדפיסה רקמת שריר לב במסגרת ניסויים. באט מעריך שחלקי רקמות, ובהם מקטעים מהלב, מהכבד ומהכליה, יגיעו לשימוש קליני תוך 10-15 שנים , לפני איברים שלמים.

האתגר הגדול באיבר כמו לב או כליה אינו רק להדפיס את צורתו, אלא לשלב סוגים רבים של תאים, לבנות מערכת כלי דם שתזין אותם ולחבר את האיבר לעצבים ולרקמות הגוף. לדבריו, השתלה של לב או כליה מודפסים עדיין נמצאת במרחק של עשרות שנים, אבל לדבריו זה ריאלי לגמרי.

ברקמות בהן קיימת סכנה של דחייה, מתכוונת החברה לעשות שימוש בתאי המטופל עצמו. כך ניתן יהיה לצמצם את סכנת הדחייה ואת הצורך בתרופות המדכאות את מערכת החיסון.

פריצת דרך, אבל עדיין לא מוצר רפואי

השתלת הרקמה בחמישה בני אדם היא נקודת ציון יוצאת דופן, אולם הדרך למוצר מסחרי עדיין ארוכה. לאחר השלמת הניסוי בהצלחה, תידרש פרסייס ביו לבחון את המוצר בניסויים גדולים יותר, ובמקביל לשדרג את מתקני הייצור על מנת שיעמדו בתקנים של מוצר מסחרי.

ובכל זאת, משהו מהותי כבר השתנה, פריצת הדרך היתה. לפני עשור השאלה הייתה אם אפשר בכלל להדפיס רקמה חיה ולהשתיל אותה באדם. כיום השאלות הן כמה זמן היא תחזיק, כמה שתלים ניתן יהיה לייצר ובאיזה מחיר.

"אני לא חושב שיש איבר שאפשר לקבוע שלעולם לא נצליח לייצר", אומר באט. "הדרך עוד ארוכה, אבל הראינו שהטכנולוגיה אפשרית. הקרנית היא הראשונה. אני מבטיח לך שהיא לא תהיה האחרונה". בפרקי אבות כתוב: " לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להבטל ממנה"