"פרשות ההתעללויות שנחשפו לאחרונה מטלטלות הורים רבים ומעלה שאלות מדאיגות לגבי ביטחונם של ילדים במסגרות החינוכיות. לצד החומרה הרבה של המעשים, חשוב לזכור שמדובר במקרים חריגים שאינם מייצגים את המציאות ברוב גני הילדים", הוא מסביר ומדגיש – "מרבית הגננות והמטפלות עושות את עבודתן מתוך מסירות, אחריות ודאגה אמיתית לילדים. גן ילדים אמור להיות מקום בטוח, המאפשר לילד להתפתח, ללמוד וליצור קשרים חברתיים. עם זאת, חשוב שהורים יהיו מעורבים, קשובים וערניים לשינויים בהתנהגות ילדיהם".
לדבריו, הדבר משמעותי במיוחד כאשר מדובר בתינוקות ובפעוטות בגיל הרך: בפרשה באריאל מדובר בילדים בני חצי שנה עד שלוש, שחלקם עדיין אינם מסוגלים לתאר במילים את החוויות שעברו עליהם.
"אצל תינוקות בני חצי שנה עד שנה וחצי, מצוקה עשויה להתבטא בשינויים בדפוסי השינה והאכילה, בבכי חריג, בחוסר שקט, בהיצמדות מוגברת להורים או בתגובות חריגות למגע. אצל פעוטות בני שנה וחצי עד שלוש, ניתן לעיתים לזהות גם פחד מאיש צוות מסוים, סירוב ללכת לגן, הסתגרות, התפרצויות זעם, הפרעות שינה, סיוטים או חזרה להתנהגויות מוקדמות שכבר חלפו, כמו הרטבת לילה", הוא מתריע – "יש לשים לב גם לסימני חבלה חוזרים בגוף, במיוחד כאשר ההסברים של הצוות אינם מניחים את הדעת. פעוטות המסוגלים להתבטא מילולית עשויים גם לבטא פחד או לספר על חוויות לא נעימות".
עם זאת, "חשוב להדגיש שסימנים אלה אינם מעידים בהכרח על התעללות: ילדים עוברים שינויים התפתחותיים, חווים קשיי הסתגלות ולעיתים מגיבים למצבים משפחתיים או רגשיים שאינם קשורים לגן. מה שחשוב הוא לזהות שינוי משמעותי ביחס להתנהגות הרגילה של הילד, במיוחד כאשר כמה סימנים מופיעים יחד או נמשכים לאורך זמן".
גיל ממליץ עוד, שכבר לפני בחירת מסגרת חינוכית, כדאי לברר מהי ההכשרה והניסיון של הצוות, מהו היחס המספרי בין המטפלות לילדים, האם קיימים מנגנוני פיקוח ומהם הסדרי השימוש במצלמות האבטחה בהתאם לחוק.
"מומלץ לבקר בגן, ואם הדבר מתאפשר גם ללא תיאום מוקדם, ולהתבונן באינטראקציה בין הצוות לילדים: האם היחס סבלני ומכבד? כיצד מגיבות המטפלות לבכי, לתסכול או לסירוב של ילד? האם הילדים נראים נינוחים ובטוחים? כדאי גם לשים לב לתחלופת אנשי הצוות ולמידת השקיפות והפתיחות של הגן לשאלות ההורים", הוא אומר – "כאשר מתעורר חשד, חשוב לשוחח עם הילד בהתאם לגילו וליכולותיו. עם פעוטות ניתן להשתמש בשאלות פתוחות ולא מכוונות, כמו 'היה משהו שלא אהבת היום בגן?'. עם תינוקות, שאינם יכולים לספר, חשוב במיוחד להתבונן בשינויים בהתנהגותם ובתגובותיהם".
עוד הוא ממליץ, שבמקביל, כדאי לברר עם הגננת ולשוחח עם הורים נוספים כדי לבדוק אם גם הם הבחינו בשינויים. אם הילד מספר על פגיעה, חשוב להקשיב ברוגע ולא לשאול שאלות מכוונות. כאשר החשד נמשך, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע, ובמקרה של חשד ממשי לפגיעה לפנות לגורמי הרווחה או למשטרה.
"חשוב לזכור שהמטרה אינה להפוך את ההורים לחשדניים או לגרום להם לחשוש בכל בוקר כשהם משאירים את ילדם בגן. מרבית הילדים נמצאים במסגרות טובות, עם אנשי חינוך וטיפול מסורים שמעניקים להם חום, ביטחון ואהבה", הוא מציין עוד – "הורות מגוננת אינה הורות חשדנית, אלא הורות קשובה. כאשר אנחנו מכירים את ילדינו, מתעניינים בעולמם, מקשיבים להם ושמים לב לשינויים בהתנהגותם, אנחנו יוצרים עבורם עוגן רגשי וכתובת בטוחה. אין באפשרותנו למנוע כל אירוע חריג, אך אנחנו יכולים להעניק לילדינו את הידיעה שיש מי שרואה אותם, מקשיב להם ודואג לשלומם. זו אחת ההגנות המשמעותיות ביותר שאנחנו יכולים להעניק להם".
התרעות פיקוד העורף