ילדות בצל מחלות נדירות: כשהדברים הכי פשוטים הופכים למאבק יומיומי

ומה אומרים לילד שמתחיל לאבד יכולות שכבר רכש? לקראת יום הילד הבינלאומי, ארבע מחלות נדירות בילדים חושפות את ההתמודדות היומיומית של ילדים ומשפחותיהם, לצד פריצות דרך רפואיות שמציעות תקווה חדשה

לוגו מעריב צילום: מעריב אונליין
עקבו אחרינו
ילדות בצל מחלות נדירות
ילדות בצל מחלות נדירות | צילום: AI
4
גלריה

עוד לפני שהספיקו לחזור הביתה עם בתם הבכורה, הבינו הוריה של נועה (שם בדוי) שמשהו אינו כשורה. ימים ספורים לאחר לידתה היא אובחנה עם אפידרמוליזיס בולוזה EB-  מחלת עור גנטית נדירה וקשה, שבה אפילו חיכוך קל של העור, עלול לגרום להיווצרות שלפוחיות ופצעים כואבים.

במקום להתרגל לשגרת החיים החדשה כהורים, הם נאלצו ללמוד כיצד להחזיק את בתם מבלי לפצוע אותה, כיצד לחבוש את עורה וכיצד להתמודד עם כאב שהפך לחלק בלתי נפרד מחייה. שידת ההחתלה שהכינו לקראת הלידה הפכה במהרה למקום שבו אוחסנו ציוד רפואי וחבישות. הבית כולו הותאם לצרכיה הרפואיים של התינוקת.

"הפכנו את הבית לקליניקה", מספרת אמא של נועה. כבר בימים הראשונים נתקלו ההורים בחוסר היכרות עם המחלה ובמסרים רפואיים סותרים. באחת השיחות אף נאמר להם כי ייתכן שבתם לא תגיע לגיל שנתיים. כיום נועה בת 14, ולמרות ההתמודדות היומיומית עם המחלה, הוריה מספרים על ילדה שמבקשת לחיות חיים מלאים ככל האפשר.

אמא של נועה מספרת: "כשנולד לך ילד, את מדמיינת איך תחבקי אותו, תרימי אותו ותנחמי אותו כשהוא בוכה. אצלנו גם הדברים הכי טבעיים דרשו זהירות ותכנון. למדנו לחיות לצד הפחד מלפצוע אותה, אבל גם לא לתת למחלה להגדיר את כל מי שהיא".

סיפורה של נועה הוא רק דוגמה אחת למציאות של ילדים המתמודדים עם מחלות מורכבות ונדירות. עבור חלקם, האתגר הוא כאב פיזי מתמשך; עבור אחרים, הגבלות תזונתיות קיצוניות, פגיעה במראה החיצוני או מחלה הגורמת לאובדן הדרגתי של יכולות. המכנה המשותף הוא ילדות שבה גם הפעולות הפשוטות ביותר עלולות להפוך למאבק.

אלא שבשנים האחרונות מתחולל שינוי משמעותי בעולם הרפואה. התקדמות במחקר הגנטי, בהבנת מנגנוני מחלות ובפיתוח טיפולים ממוקדים מאפשרת להציע לחלק מהחולים אפשרויות שלא עמדו לרשותם בעבר.

מחלת ילדי הפרפר: כשכל מגע עלול להפוך לפצע

אפידרמוליזיס בולוזה, המכונה גם "מחלת ילדי הפרפר", היא קבוצה של מחלות גנטיות נדירות המתאפיינות בשבריריות קיצונית של העור. בצורות הקשות שלה, ובהן אפידרמוליזיס בולוזה דיסטרופית רצסיבית (RDEB) הפגיעה הגנטית גורמת להפרעה בחיבור התקין בין שכבות העור. התוצאה היא פצעים חוזרים, שלפוחיות, זיהומים, הצטלקויות ולעיתים גם פגיעה בריריות ובמערכות גוף נוספות.

ההתמודדות עם המחלה נמשכת לאורך כל שעות היממה. פעולות כמו לבישת בגדים, רחצה, משחק או שינה עלולות להיות כרוכות בכאב. במקרים קשים, פצעים כרוניים שאינם מחלימים עלולים להוביל לסיבוכים רפואיים משמעותיים.

פרופ' ליאת סמואלוב, מנהלת יחידת עור ילדים והמרפאה הרב תחומית לחולי אפידרמוליזיס בולוזה, מערך העור, המרכז הרפואי האוניברסיטאי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב): "ילדים עם הצורות הקשות של אפידרמוליזיס בולוזה חיים במציאות קשה של פצעים וכיבים (פצעים עמוקים) כרוניים שמערבים את העור ואת הריריות, מלווים כאב ופוגעים מאוד באיכות החיים. מעבר לכך, מחלתם חושפת אותם לסיבוכים רבים לרבות זיהומים, הפרעות אורטופדיות עם פגיעה תפקודית קשה, הפרעה מעבדתית, סיבוכים רב מערכתיים ואף התפתחות של גידולים מסכני חיים. הטיפול במחלה בעיקרו תומך ומצריך החלפת חבישות ממושכת וטיפולים מקומיים אינטנסיביים מדי יום, טיפול בכאב, מניעת זיהומים וסיבוכים - לכל אלו השפעה ניכרת על היבטים רבים בחיי המטופלים ובני משפחותיהם".

עו''ד מיכל נגה נדב
עו''ד מיכל נגה נדב | צילום: באדיבות המצולמת

"בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בפיתוח תרופות לאפידרמוליזיס בולוזה לרבות פיתוח תרופות חדשות או שימוש בתרופות קיימות, מתן החלבון החסר, טיפול תאי או טיפול גנטי - מטרת כל אלו לשפר את יכולת ריפוי הפצעים, הפחתת כאבים, מניעת סיבוכים ארוכי טווח ואולי אף להוביל לריפוי. מחקרים בתחום הריפוי הגנטי למשל הובילו לפיתוח תכשיר מקומי בצורת ג'ל שמסייע בריפוי הכיבים על ידי כך שמאפשר לתאי העור לייצר קולגן מסוג 7, החלבון החסר בחולים עם אחת הצורות הקשות ביותר של אפידרמוליזיס בולוזה".

"מדובר בהתקדמות משמעותית שכן במקום להתמקד רק בטיפול בפצע לאחר היווצרותו, יש כיום אפשרות להתערב בפתוגנזה ובמנגנון המולקולרי המעורבים ביצירת הכיבים (פצעים עמוקים). גישה זו עשויה לשפר את ריפויי הפצעים ובכך ולהביא תועלת משמעותית לילדים ולבני משפחותיהם באמצעות הפחתת הכאב ומניעת סיבוכים ארוכי טווח הנגרמים מכיבים כרוניים שאינם מחלימים".

כשהילד רעב, אבל האוכל עלול לסכן את בריאותו

עבור רוב הילדים, אוכל הוא חלק מההנאה שבילדות: עוגת יום הולדת, פיצה עם חברים או כריך בהפסקה. עבור ילדים המתמודדים עם פנילקטונוריה (PKU)  , גם הארוחות הפשוטות ביותר מחייבות תכנון והקפדה.

PKU  היא מחלה מטבולית תורשתית שבה הגוף מתקשה לפרק את חומצת האמינו פנילאלנין, המצויה במזונות המכילים חלבון. ללא טיפול מתאים, הצטברות שלה בדם עלולה לגרום לפגיעה משמעותית ובלתי הפיכה בהתפתחות המוח ובתפקוד הקוגניטיבי.

המחלה מאובחנת בישראל במסגרת בדיקות הסקר ליילודים, ואבחון וטיפול מוקדמים מאפשרים למנוע את הנזק הנוירולוגי האופייני למחלה שאינה מטופלת. אלא שהמחיר היומיומי של ההתמודדות גבוה: תזונה מוגבלת מאוד בפנילאלנין, שימוש במזון רפואי ייעודי, בדיקות דם ומעקב רפואי לאורך החיים.

הקושי הזה מהווה התמודדות יום יומית להורים, היות וילדיהם מתקשים להסתגל לתחליפים ולצרוך אותם במינונים הנכונים, ולכן גם בחלק מהמקרים סובלים מרעב ומחוסר איזון בערכי הפנילאלנין.

אחת האימהות מספרת שבנה בן הארבע, למרות ההקפדה על התפריט והטיפול התזונתי, מתעורר בלילות כשהוא רעב.

עו"ד נגה-מיכל נדב, יו"ר עמותת "ילדי הזהב", העוסקת בקידום ורווחת חולים במחלת הפנילקטנוריה PKU) ) "יש משהו בלתי נתפס בלראות את הילד שלך רעב ולדעת שאת לא יכולה פשוט לפתוח את המקרר ולתת לו מה שהוא מבקש. כל ארוחה דורשת תכנון, כל יציאה מהבית דורשת היערכות, וגם כשאנחנו עושים הכול לפי ההנחיות, לא תמיד אנחנו מצליחים להגיע לאיזון שאנחנו רוצים".

ההתמודדות אינה רפואית בלבד. בגיל שבו ילדים מפתחים עצמאות, מבלים עם חברים ומתחילים לקבל החלטות בעצמם, הצורך להקפיד על מגבלות תזונתיות מחמירות עלול להפוך למקור לתסכול ולקושי חברתי.

ד"ר יהושע (ג'וש) מנור, מומחה לרפואת ילדים, גנטיקה רפואית ומחלות מטבוליות:  "פנילקטונוריה היא דוגמה למחלה שבה אבחון מוקדם וטיפול נכון יכולים לשנות לחלוטין את עתידו של הילד, אבל הצלחת הטיפול תלויה בהתמדה יומיומית לאורך שנים. בהתאם לחומרת המחלה, אנחנו מבקשים מהילדים ומהוריהם להקפיד על משטר תזונתי ותרופתי מורכב, ולכן כל טיפול שיכול לשפר את האיזון המטבולי ולהפחית את העומס הטיפולי עשוי להיות משמעותי. בשנים האחרונות התפתחו אפשרויות טיפול תרופתיות שנועדו לסייע בהפחתת רמות הפנילאלנין בדם.

ד''ר יהושע (ג'וש) מנור
ד''ר יהושע (ג'וש) מנור | צילום: באדיבות המצולם

הטיפולים הנכונים עשויים לאפשר לחלק מהמטופלים לשפר את השליטה ברמות הפנילאלנין, ובמקרים המתאימים גם להרחיב את הגמישות התזונתית תחת מעקב רפואי. השאיפה שלנו כרופאים היא לא רק למנוע נזק נוירולוגי, אלא לאפשר לילדים איכות חיים טובה ככל האפשר. התפתחות הטיפולים החדשים היא קריטית משום שהיא מאפשרת לנו להרחיב את אפשרויות הטיפול שעומדות לרשותנו, מעבר למשטר דיאטני מאתגר, לעבר טיפול הממוקד טוב יותר בצרכים ובתגובה של כל ילד".

כשהילד מתחיל לאבד את מה שכבר למד

יש מחלות שבהן ההורים אינם מתמודדים רק עם המגבלות הקיימות, אלא גם עם החשש מפני מה שיקרה בעתיד. מחלת ניימן-פיק מסוג C היא אחת מהן. מדובר במחלה גנטית נדירה וקשה, הנגרמת מפגיעה במנגנונים האחראים להעברת כולסטרול ושומנים אחרים בתוך התאים. הצטברות החומרים פוגעת בתפקודם התקין של תאים ואיברים, ובמיוחד במערכת העצבים.

המחלה יכולה להתבטא בגילאים שונים ובדרגות חומרה שונות. אצל ילדים היא עלולה לגרום לקשיי הליכה ושיווי משקל, הפרעות בדיבור ובבליעה, ירידה בתפקוד הקוגניטיבי ופגיעה הדרגתית ביכולות שנרכשו קודם לכן. עבור ההורים, מדובר בהתמודדות רגשית מורכבת במיוחד. פעולות שילדם כבר הצליח לבצע בכוחות עצמו עלולות להפוך בהדרגה לקשות יותר, והמשפחה נדרשת להתאים את שגרת החיים לשינויים במצבו.

פרופ' אורנה סטרץ-חכם, רופאה מומחית בילדים, מחלות מטבוליות וניאונטולוגיה ומנהלת המרכז למחלות נדירות בבית חולים סבן לילדים בסורוקה: "במחלות מטבוליות מסוימות, כמו ניימן-פיק מסוג C, לעיתים אנחנו רואים נסיגה התפתחותית, כך ילד שכבר למד ללכת, לדבר או לבצע פעולות באופן עצמאי עלול להתחיל לאבד חלק מהיכולות האלה. עבור המשפחה, כל שינוי כזה הוא משמעותי מאוד. בשנים האחרונות חלה התקדמות גם בתחום הטיפול במחלה זו, ואושרו בארצות הברית טיפולים חדשים לטיפול בביטויים הנוירולוגיים של ניימן-פיק C במטופלים העומדים בתנאי ההתוויה.

במחקרים קליניים של הטיפולים הללו הודגם שיפור במדדים נוירולוגיים מסוימים, מה שמצביע על פוטנציאל טיפולי חשוב במחלה שבה האפשרויות מוגבלות. כשמדובר במחלה מטבולית מתקדמת כמו זו, בעלת ביטויים נוירולוגיים משמעותיים, גם שיפור בתפקודים מסוימים עשוי להיות בעל משמעות קלינית גדולה. העובדה שאנחנו מצליחים לפתח ולבחון טיפולים ייעודיים למחלות שבעבר כמעט לא היו עבורן אפשרויות טיפול מהווה התקדמות חשובה, גם אם הדרך לריפוי עדיין ארוכה"

כשהמחלה נראית על העור, אבל הכאב אינו תמיד נראה לעין

לא כל מחלה שמשפיעה על הילדות כרוכה בסכנת חיים. לעיתים הפגיעה המשמעותית ביותר היא דווקא בתחושת הביטחון העצמי, בדימוי הגוף וביכולת להרגיש שייכים. ויטיליגו, או בהקת, היא מחלה אוטואימונית כרונית שבה מערכת החיסון פוגעת בתאים האחראים לייצור הפיגמנט בעור. כתוצאה מכך מופיעים כתמים לבנים באזורים שונים בגוף, לעיתים גם בפנים ובידיים.

המחלה אמנם אינה מוגדרת כנדירה, אך השונות החיצונית שהיא יוצרת עלולה לגרום לילדים המתמודדים איתה לחוש חריגים בסביבתם. אף שאינה מדבקת ואינה מסכנת חיים, כאשר היא מופיעה בילדות או בגיל ההתבגרות, היא עלולה להיות מלווה בהתמודדות רגשית וחברתית משמעותית. בגיל שבו המראה החיצוני הופך לחלק מרכזי מגיבוש הזהות, שינוי בולט בצבע העור עשוי למשוך תשומת לב בלתי רצויה ולהשפיע על הדימוי העצמי, על הביטחון החברתי ועל תחושת השייכות.

יהלי לביא, מייסד ומנכ"ל עמותת "החותם שלי", העמותה לויטיליגו בישראל: "כשמדברים על ויטיליגו, חשוב להבין שמאחורי הכתמים על העור יש ילדים ובני נוער שמתמודדים לא פעם עם מבטים, שאלות ותגובות מהסביבה. בגיל שבו כל ילד רוצה להרגיש שייך ולהיות כמו כולם, השינוי במראה החיצוני עלול להיות מאד מאתגר ולפגוע בביטחון העצמי , להוביל להסתגרות ולהימנעות ממצבים חברתיים. מבחינתנו, ההתמודדות עם המחלה היא מעבר לעניין של מראה העור, אלא גם של התחושה של הילד כשהוא מסתכל במראה וכשהוא יוצא מהבית".

יהלי לביא
יהלי לביא | צילום: EGU

לא רק להאריך חיים, אלא לאפשר לילדים לחיות אותם

ארבע המחלות שונות מאוד זו מזו. חלקן גנטיות ונדירות במיוחד, אחת מהן אוטואימונית ושכיחה יותר; חלקן עלולות לסכן חיים, ואחרות משפיעות בעיקר על התפקוד היומיומי ועל איכות החיים. ובכל זאת, כולן ממחישות את המורכבות של התמודדות רפואית בגיל צעיר.

עבור הילדים והמשפחות, ההתקדמות המדעית אינה נמדדת רק במדדים קליניים. היא נמדדת גם ביכולת לצמצם כאב, להקל על טיפול יומיומי, לשפר תפקוד, להשתלב בחברה ולחיות עם פחות מגבלות.

לקראת יום הילד הבינלאומי, שמוקדש לזכויותיהם ולרווחתם של ילדים ברחבי העולם, הסיפורים האלה מזכירים לנו שהזכות לבריאות קשורה גם להזדמנות לגדול, להתפתח, להשתייך ולחוות את הילדות, כי מאחורי מחקרים מורכבים, טיפולים גנטיים ותרופות חדשניות, מסתתרות לפעמים משאלות פשוטות מאוד: לחבק בלי כאב, לאכול עם החברים, להמשיך ללכת בכוחות עצמך ולהרגיש בנוח עם מי שאתה.

תגיות:
ילדים
/
מחלות