כשצלצלתי אשתקד ליו"ר האיגוד לרפואה פנימית, פרופ אבישי אליס, עם רעיון חריג, לא לאן זה יוביל. הצעתי לצאת בקריאה הנואשת: 'לפחות תבנו לנו עוד מסדרונות', להשקעה בבניית מסדרונות במחלקות הפנימיות בבתי החולים. ולמצרף לקריאה זו תמונות מאושפזים במסדרונות, שיצלמו מנהלי המחלקות עצמן, בעזרת הטלפונים הסלולריים שלהם.
פרופ' אליס שתק. אח"כ התעשת ושאל: 'איך תגיב התקשורת? האם הצילומים יפורסמו, או שנגחך את עצמנו"? היססתי בתשובתי. אחר כך הצטדקתי ואמרתי שאין ברירה. סף הגירוי בחברה הישראלית מאוד גבוה. כשמתרגלים לצרוך בתקשורת טרגדיות, דרמות רפואיות, משברים מסעירים, לא מתרגשים מעומס וצפיפות, מה עוד שהקשישים במסדרונות נתפסים כלא פוטוגניים.
ידעתי כבר שבשבוע הגשום והחורפי בשנה (כמו בימים אלו), תגענה מצלמות לבתי החולים לסיבוב קצר. החרפה תתועד. והלאה, עורכים יצפו לקבל מהכתבים את הסיפור הגדול הבא.
לאחר שהקשיב, אמר: "טוב, מה יש להפסיד? כמעט נצח, שאנחנו מתדפקים על דלתות משרד הבריאות, אלא שאנו שקופים. כשעוסקים במשבר תקציבי במערכת, מתכוונים לתורים ממושכים לניתוחים, לצפיפות בחדרי המיון, לגירעונות בתי החולים, אבל שוכחים את הלב והבסיס, את המחלקות הפנימיות, שהפכו לחצר האחורית של המערכת, למרות שבהן כרבע מכלל המאושפזים – כ- 330,000 איש ואשה בשנה.
פרופ' אליס רק ביקש שאוודא עם עובד יחזקאל, היועץ האסטרטגי המנוסה של האיגוד, העומד בראש חברת ת.א.ר.א, שקריאה מתריסה להקמת מסדרונות, לא מזיקה בקשר עם משרדי הממשלה.
וכך, ב- 8 בינואר אשתקד. היום לפני שנה, כתבתי בקבוצות הוואצאפ של כתבי הבריאות: "זאת הודעה לא שגרתית. מתנצלת בפניכם דוברי בתי החולים, שלא ביקשתי מכם אישורים לתמונות שצילמו מנהלי מחלקות פנימיות, שהחליטו לראשונה אי פעם למרוד, וצילמו מאושפזים במסדרונות". וצירפתי לתמונות את הקריאה המתריסה מטעם הרופאים הבכירים: ,לפחות תבנו לנו עוד מסדרונות'!
והם שתקו. לאכזבתי כי רבה, כתבי הבריאות שתקו. בקבוצות הוואצאפ השונות השתררה שתיקה. אלא שאז חל מפנה. רופאה בכירה מבית חולים במרכז הארץ, עדכנה אותי כי באותו הבוקר הגיע למחלקה שלה קשיש, ועד סוף היום הוא ימות, כי בלית ברירה הושכב במסדרון, והצוות לא מצליח לטפל בו כראוי".
יום למחרת הגיעה הודעה ממנהל מחלקה פנימית, בבית חולים בדרום הארץ, על אסיר שהושכב בלילה במסדרון של מחלקה פנימית, אבל דרש מאנשי השב"ס לחזור לכלא, כי התנאים במחלקה הפנימית אינם אנושיים.
והתקשורת התעוררה. והתמונות והקולות החלו לשטוף מכול הכיוונים. הרופאים הפנימאים החלו לראשונה אי פעם לדבר ולספר על היומיום שלהם, על הרפואה הפנימית, שפעם עוד נקראה: 'מלכת הרפואה'.
כחודשיים לאחר היציאה במחאה, בזכות התגייסות התקשורת, הוקמה הועדה לשיפור הרפואה הפנימית, בראשות פרופ' טור כספא.
היה כבר ברור שיש להשקיע בקידום הרפואה הפנימית ובשיפור תנאיה, שככה אי אפשר עוד להמשיך. ביולי הוגש דו"ח הועדה., ועם זאת, עדיין כלום לא קורה, בין היתר בחסות המציאות הפוליטית המורכבת..
בימים האחרונים, משתלטת עננת ייאוש בקרב חלק ממנהלי המחלקות הפנימיות. יש תחושה ששנה חלפה, והמצב מחמיר. יש צביעות במערכת. עסוקים בדו"חות, מאתגרים במשימות רבות יותר, מתהדרים בשיפור בנתונים סטטיסטים על זיהומים, מודדים שביעות רצון, חווית המטופל – אבל בשורה התחתונה, לא נוסף כוח אדם. התשתיות נותרו בחסר, מחיר אשפוז יום בפנימית עדיין לא ריאלי, חלק ממנהלי בתיה"ח עדיין לא מגויסים לפעול למניעת בריחת מומחים מהרפואה הפנימית, וודאי מתמחים, שמעדיפים מחלקות מתגמלות יותר ובעבודה קלה יותר מבחינת השעות והמאמץ.
התרעות פיקוד העורף