בפרויקט משפטי שנערך במהלך השנה האחרונה בקליניקה למשפט, מגדר ושינוי חברתי שבמכללה למינהל, נעשתה בחינה של נושא האלימות נגד נשים בכתות במדינת ישראל. על פי המחקר, שהתעמק בפרוטוקולי ועדות כנסת, דוחות פרקליטות, פסקי דין ועוד, מרבית הנפגעות בכתות הן נשים (כ־60%), בייחוד מעבירות מין.
"בגלל אכזריות המנהיג, חברה שלי מתה בייסורים": ניצולת כתות מדברת
זלזול בהפרעת אישיות כמו של גואל רצון הוא טעות
מרבית התפיסות הנהוגות בכתות פוגעניות רבות מאפשרות התעללות מינית בנשים המשמשת ככלי ענישה, משטור ובדיקת נאמנות לכהן הדת.
כיום, המשפט הפלילי מתקשה להתמודד עם מצבים שבהם לכאורה מתקיימת הסכמה ליחסי המין בין אישה בכת לראש הכת או לאחד מהחברים בה.
בניסיון להתמודד עם המורכבויות הללו, בשנת 2016 נוסף תיקון לחוק העונשין העוסק ביחסי מין בין כהן דת לאדם המתייעץ עמו, כשהעונש הוא ארבע שנות מאסר. עוד קודם לכן, ב־2011, פורסמו המלצות של צוות מיוחד של משרד הרווחה לבחינת תופעת הכתות בישראל ככלל. למרות כל אלה, מרבית המלצות הוועדה לא יושמו עד היום, ולמרות תוספת הסעיף "כהן דת" לחוק העונשין, השימוש בו דל ביותר. בשנים 2019־2021 נפתחו 44 תיקים בתחום, אך רק שמונה מתוכם הבשילו לכתבי אישום, ועד כה לא פורסם ולו פסק דין אחד העוסק בהרשעה בעבירה זו.
עו"ד מרים זלקינד, מנחת הקליניקה למשפט ומגדר במכללה למינהל, אומרת: "נפגעות כתות נאלצות להתמודד לבדן עם ההשלכות הקשות של השבי בכת, לעתים לאחר שנחלצו ממנה רק כעבור שנים רבות של התעללות קשה. המדינה חייבת לפתח מענים ייעודיים לנשים הנפגעות שיתאימו לצורכיהן ויסייעו להן לעזוב כשירצו בכך, אחרת מדובר רק בעניין של זמן עד שנראה עוד מקרים של פגיעות מחרידות כמו בפרשות של אמבש וגואל רצון".