יליזבטה קוסטיצין ז"ל בת ה-78 מאופקים רצתה לסייע לשכנים שלה להסתתר בביתה בזמן האזעקות ונרצחה על ידי מחבלים בפתח ביתה. "באותו בוקר שבת, בשעה 06:40 היא שלחה לי הודעה: "ריטה יש המון אזעקות ובומים ואין שום דבר בחדשות. עוד הספקנו לדבר שיחה רגילה. אמי כרגיל, דאגה לאחרים ולכן אמרה שמסכנים השכנים שצריכים להוציא ילדים קטנים כל כך מוקדם בבוקר ולעמוד בחדר מדרגות בזמן האזעקות", אמרה ביתה. "סיימתי את השיחה איתה בכך שהיא הולכת לקרוא לשכנים לבוא אליה כדי שהילדים יוכלו להמשיך לישון בחדר השינה שלה. כנראה זאת הסיבה שהיא פתחה את הדלת למחבלים. היא נרצחה בביתה, ליד דלת הכניסה. לשכנים היא לא הספיקה להגיע".
הרמטכ"ל לשעבר חלוץ בעד הדחת נתניהו: "גם את צ'מברליין החליפו באמצע המלחמה"
"תחושת מסוגלות": כמה משמעותית הפשיטה בצפון הרצועה להמשך המלחמה?
"אמא שלי נולדה בלנינגרד כמה חודשים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. כל החיים חייה בעוני, סבלה מאנטישמיות. שבוע לאחר הטבח היא הייתה אמורה לארח את האחיין שלה שכבר היה עם כרטיס טיסה מגרמניה. כבר עשתה קניות, הזמינה טיולים וכבר הייתה להם תוכנית מה הם יעשו כשהוא יבוא".
עוד אמרה: "בחודש האחרון אמי דיברה שהיא נורא רוצה לקנות סט תכשיטים מענבר וביקשה ממני לחפש לה. לא מצאתי סט, אבל הזמנתי לה משהו קטן שלא הספקתי להביא לה. שבוע לפני המקרה היא הייתה בבאר שבע וקנתה סט תכשיטים (לא ענבר) אבל משהו שהיא מאוד התלהבה ממנו ובחצי התנצלות אמרה שהיא יודעת שאנחנו לא נרצה את זה, אבל היא נורא רצתה ולכן קנתה".
"אמי הגיעה לארץ, לירושלים, בזמן האינתיפאדה השנייה. לאחר שאני ואחי התחתנו היא החליטה לקנות דירה והתקציב שהיה לה הספיק לקנות דירה באופקים. היא מאוד אהבה את אופקים, מאוד אהבה את הגינה שלה וכל יום עד היום האחרון היא הייתה יוצאת לגינה ומטפחת אותה. אמי הייתה תמיד דואגת לסובבים אותה, תמיד הייתה פונה אלי כדי שאני אעזור להם לפתור את הבעיות שלהם מול המוסדות. שכנה שלא ידעה להשיג טלפון של מישהו, עזרה מול ביטוח לאומי, קופות חולים", סיפרה בכאב.
לסיום אמרה: "מה שנורא מקומם אותי שמבחינת כל הרשויות אנחנו נחשבים פחות. מדוע יש הרבה דברים שמוגבלים עד גיל 40? מה, לאחר גיל 40 האסון שלנו פחות נחשב? אמא שלי פחות שווה? אמי אהבה מאוד את החיים ועוד היו לה המון שנים לחיות, אז מדוע כל הרשויות מתייחסות בצורה כזאת שלנו כמעט ואין שום זכויות. וזה מבחינתי פחות עניין של כסף, אלא חוסר צדק, לראות שהחיים של אמא שלי שווים פחות".