בימים שבהם אנחנו עוסקים בשחרור חטופים כנגד שחרור מחבלים, כאשר ברקע ישנן משפחות הנרגשות לקראת המפגש עם יקיריהן, לצד אלו שסופגות מהלומה ונאלצות להמתין עד לעסקה הבאה - יש עדיין עשרות משפחות שגורלן לוט בערפל. עד היום, 49 ימים לאחר פרוץ המלחמה, למרביתן אין אפילו שביב של מידע באשר לגורלם של היקרים להן, ומי שאמונים על אותן משפחות בכל הליך זיהוי החללים הם חוקרי היחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית, שעליהם הוטלה המשימה להיות אנשי הבשורה המרה.
רפ"ק רינת סבן, בשגרה מפקדת כוח משימה מכרזים ביחידה למאבק בפשיעה כלכלית (יאל"כ) בלהב 433 במשטרה, מתפקדת החל מ־7 באוקטובר כחלק מצח"מ אחד גדול המטפל בחקירת אירועי הזוועות. היאל"כ קיבל את המשימה לשמור על הקשר עם משפחות הנעדרים, ולבצע חקירות לגבי הנעדרים.
"אנחנו לא מתעסקים בחקירה הפלילית הגדולה אלא בחקירת הנעדרים. זה העיסוק המרכזי שלנו", אומרת סבן. רפ"ק סבן משתפת כי לא אחת קרה שמשפחה יצרה קשר עם היחידה בשעות הבוקר, כשכבר היה ברור לחוקרים ששעה לאחר מכן הם עלולים להגיע אל אותה משפחה עם ההודעה המרה. "ואתה רואה שברגע אחד העולם שלה נחרב", היא מספרת.
יש גם טעויות שנתקלתן בהן?
"היו מקרים, חריגים מאוד יש לומר, שנסיבות החקירה הובילו אותנו למסקנה שייתכן כי חלק מהגופה שאנחנו מחפשים אותה קבור ביחד עם גופה אחרת. במצב כזה אנחנו מגיעים לאותה משפחה כדי לפתוח את הקבר, כשאולי בעקבות פתיחת הקבר, כשאנחנו בעצם מוציאים את אותו איבר - נצליח להגיע אל משפחה נוספת כדי לעדכן אותה בזיהוי. צריך רגישות מיוחדת להגיע אל משפחה שקמה משבעה ואפילו סיימה שלושים יום למוות, ולהניח בפניה בקשה חריגה כל כך".
חשבת אי פעם שבמסגרת התפקיד שלך יטילו עלייך משימה שהיא בעצם חלק מאירוע היסטורי?
"אנחנו בתור חוקרי צווארון לבן , המנהלים חקירות כלכליות לא חלמנו לרגע ואני אומרת את זה בשם כולנו , שנתעסק באירוע כזה, באמת באירוע קשה. אף אחד לא נחשף להיקף כזה של זוועות לא היה לנו ארגז כלים עבור אירוע בסדר גודל כזה ובכלל זה משהו שאנחנו מתמודדים איתו. כל השיח עם המשפחות והמעטפת שאנחנו מייצרים סביב המשפחות, כל שיחה מחדש הלב שלנו נשבר מחדש".
"בימים שאנחנו כל כך הרבה זמן אחרי פרוץ המלחמה סף הרגישות שלנו מול המשפחות עולה ועולה ומאידך סף הסובלנות מצד המשפחות הולך ופוחת. החוקרים שלנו שהם באמת חוקרים מנוסים שמורגלים מול תיק חקירה הכי רגיש שיש ניהול תיק חקירה כזה וניהול קשר מול משפחות שגורלן תלוי באוויר כל כך הרבה זה משהו שאף אחד מאיתנו לא עשה לו הכנה וכולנו מתרגלים זאת בפעם הראשונה והלוואי שזו גם תהיה הפעם האחרונה".
איך מרפאים את הנפש לאחר מכן?
"אנחנו פחות עסוקים בנפש שלנו, שהיא בהחלט פצועה, כי אין לנו זמן לזה. אחרי שנסיים את המלאכה - נתפנה לעצמנו".
רפ"ק סבן מסכמת: "המטרה שלנו היא להביא לסגירת מעגל עבור כל המשפחות האלה, כי זוהי משימת חיינו, ונעשה הכל למענן. אני יכולה להגיד שכל יום אני חושבת שהגעתי לשיא, וכל יום אני מבינה שלא הגעתי עדיין לשיא כנראה".