מבין הסוגיות הרבות שפעילי הסביבה בישראל עוסקים בהן, רצועת חוף הים הקצרה להחריד (196 ק"מ בלבד אורכה, פחות משני ס"מ חוף פנוי לכל אזרח) נחשבת אקוטית במיוחד. בחלוף הזמן, עם תנופת הבנייה והפקעת שטחי חוף מהציבור לטובת שימושי תעשייה, אפילו המספר הצנוע הזה נמצא בסכנה.
 
בסוף השבוע השיקו פעילי ארגוני הסביבה מגמה ירוקה ואנשי הים התיכון, בשיתוף החברה להגנת הטבע ועמותת צלול, קמפיין ציבורי בדרישה ממינהל התכנון לאמץ את תוכנית רשות הטבע ולהכריז על הקמת שמורות טבע ימיות חדשות ועל הרחבת השמורות הקיימות. זה זמן מה שמחקרים ברחבי העולם מוכיחים ששמורות טבע ימיות, שיוצרות מרחב שבו אוכלוסיות אלמוגים, אצות, דגים ושאר המינים יכולים להתרבות ולשגשג, הן האמצעי היעיל ביותר לשמירה על הים.
 
שמורות טבע ימיות הן גם הפתרון היחיד למגמת הרס חוף הים המתמשכת. כבר ב־2012 ניסחה רשות הטבע והגנים את מסמכם המקצועי המקיף של ד"ר רותי יהל וניר אנגרט, "שמורות טבע ימיות ככלי לשימור הסביבה והמגוון בים התיכון", אבל הממשלה מעולם לא אימצה את המסמך הזה כמדיניות סדורה. 


חופים מלוכלכים. צילום: איריס ארבל ודרור אריאלי
חופים מלוכלכים. צילום: איריס ארבל ודרור אריאלי


על פי אמנות בינלאומיות שממשלת ישראל חתומה עליהן, בהן אמנת ברצלונה להגנה על הים התיכון מפני זיהום, התחייבה מדינת ישראל להכריז עד שנת 2020 על לפחות 10% מחופי הים התיכון שלה כשמורות טבע, אבל נכון להיום רק 0.3% משטחי הים התיכון בישראל מוכרזים כשמורות טבע ימיות, והתקדמות לקראת היעד כלל לא נראית באופק. יש לציין שבניגוד לישראל, מדינות כבריטניה וצ'ילה הכריזו זה מכבר על יותר מ־20% מהשטחים הימיים שלהן כשמורות.
 

שיר גולדובסקי, מובילת המאבק להקמת שמורות טבע ימיות מטעם מגמה ירוקה, אומרת ל"מעריב": "2019 כבר בפתח, ומדינת ישראל טרם התקדמה בכל הקשור להקמת שמורות טבע ימיות נוספות. כדי להצליח לשמור על החי, הצומח וכל הסביבה החופית, על מינהל התכנון ומשרדי הממשלה הרלוונטיים לאמץ את תוכניתה של רשות הטבע והגנים כך שהמדינה תוכל לעמוד בהתחייבויותיה בנושא".