מגיל קטן רפאל אלמליח זוכר את עצמו מעריץ את אביו חיים. בפורים בכל שנה היה מחקה את אביו ומתחפש לשוטר בכדי להידמות לו. כשהיה בגיל 11 אביו חלה בסרטן וחייו השתנו. הוא היה שם לעזור לו, לתמוך בו ולחזק אותו. לרגל טקס האזכרה השנתי לחללי משטרת ישראל באתר ההנצחה של המכללה הלאומית לשוטרים, שייערך היום (שני) מספר רפאל על אביו ועל ההחלטה שלו להפוך לשוטר בעצמו.
חיים אלימלח, שירת במשטרה 33 שנה. בתפקידו האחרון שירת ביחידת תביעות בתחנת צפת. במהלך שירותו חלה בסרטן ולאחר 7 שנים נפטר. רפאל מספר שגם כשאביו חלה הוא המשיך להגיע לעבודה ולא ויתר, בבוקר היה הולך לטיפולים ובערב משלים את עבודתו. בשנה האחרונה עבר אביו השתלת מח עצם ועבר לבידוד, גם אז המשיך לנהל את מקום העבודה בשלט רחוק.
"אבא שלי היה החבר הכי טוב שלי, אנחנו שישה אחים ותמיד ידעו שהקשר בינינו מיוחד", מספר רפאל, שהיה בן 18 כשאביו נפטר. אז הוא החליט ללכת בדרכי אביו ולהתגייס למשטרה. "היום אני עם המדים בגאווה", אומר רפאל כשהוא מחזיק את השרוך השחור של המדים ומסביר: "כשהתגייסתי למשטרה פשטתי ממדי אבי את השרוך כדי שתמיד הוא יהיה עליי".
רפאל הרגיש שהוא בשליחות אביו והוא בטוח ומאמין שאבא היה גאה ושמח לראות אותו ממשיך את הדרך שהנחיל. לדבריו, אביו לימד אותו הכל. "'בזעת אפך תאכל לחם', היה המשפט בו האמין ואותו הנחיל לכל ילדיו, הוא נתן את הכלים ולימד לעשות כל דבר בצורה הטובה ביותר ועד הסוף".
כשוטר, מספר רפאל, אביו היה אדם ששילב בין אנושיות למקצועיות. "הוא תמיד שאף למצוינות אך יחד עם זאת צניעות. הוא קיבל 12 תעודות הצטיינות אליהן נחשפה המשפחה רק לאחר מותו. "אני רואה בו מודל לחיקוי", מספר רפאל על אביו.
פעם בשנה מגיע רפאל לנופש משפחות שכולות בנעורים. הוא מספר שיצאו שני דברים טובים מאותו רגע שאיבד את אביו: האחד הוא הגיוס למשטרה והמשך דרכו של אביו, והשני הוא שהכיר באחד מהנופשים את אהבת חייו, גם היא בת למשפחה שכולה.