מגיפת הקורונה גרמה לארתור דה־נירו (26) לעשות שינוי גדול בחייו: מעובד בתעשיית הבניין הוא החליט לעשות הסבה ועבר למחלקת הקורונה בבית האבות הסיעודי "נאות התיכון" ביפו.
את ההחלטה ללכת דווקא לסיעוד הוא קיבל גם משום שהוא מתגורר עם סבתו בת ה־73, הלוקה בדמנציה, ומטפל בה כבר שנים, ולפיכך כבר היה לו ניסיון בסיוע לקשישים. כחלק מהעבודה בבית האבות, התנסה דה־נירו גם במשימה הקשה מנשוא: פינוי גופות של מתים מהמגיפה.
אבל בשגרה הוא גם מנסה פשוט להעלות חיוך על פני המטופלים. במשמרות של 12 שעות, יום ולילה, מסייע דה־נירו לדיירים בקיום שיחות וידיאו עם בני המשפחה שחוששים לבקרם בשל המגיפה, בהאכלה, במתן תרופות ובמקלחות. עובד קשה. "התרופה הכי טובה לקורונה היא היגיינה ומצב רוח טוב", הוא מספר.
בבית האבות כבר מכנים אותו "המלאך". "הפכתי את העבודה בבית האבות לקריירה של ממש", הוא אומר, "התאהבתי בעבודה, זה מה שאני רוצה לעשות בחיים. עבודה מספקת, בעיקר כשמצליחים להעלות חיוך על פני מטופלים או לפתח איתם שיחה טובה. לאחרונה הגיע אלינו מטופל שלא היה מוכן לצאת מהמיטה. היה עצוב, עם נטיות אובדניות. החלטתי שאני אוציא אותו מהמיטה בחיוך. ואכן, בכל יום הגעתי אליו, ניסיתי לדבר, להצחיק, לחייך. לשמחתי, בסוף זה קרה".
בימים אלה זוכים הצוותים המטפלים במוסדות הגריאטריים להוקרה במסגרת מבצע "ושמרת" - יוזמה של הארגונים ציונות 2000, שיתופים והקרן למיזמים לאומיים, שהוקמה בעקבות משבר הקורונה.