בצוהרי שבת, 8 באוקטובר 2022, עלתה לוחמת המעברים רב”ט נועה לזר למשמרת בעמדת הבידוק שבמחסום שועפאט בצפון ירושלים. בשעה 21:00, כשהסתיימה משמרתה, נשארה לחכות לסיום המשמרת של חברתה. אז הגיע המחבל עודאי תמימי למחסום ופתח באש לעבר המאבטח האזרחי, שנפצע קשה. לאחר מכן ירה גם בלזר, שנהרגה במקום. בת 18 הייתה בנופלה. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל.
“ארבעה ימם לפני כן, ביום כיפור, נועה הייתה אצלי ולא נפרדנו לדקה”, משחזרת אמה. “ניהלנו שיחות על העתיד, על הזוגיות שלה. היינו ממש צמודות. ברביעי בערב היא חזרה לבסיס ובשישי בערב קיימנו שיחת טלפון. בשבת בבוקר התכתבנו, לפני המשמרת שלה, וקבענו לדבר כשהיא תסיים. סימסתי לה בתום המשמרת שלה, אבל היא כבר לא הייתה”.
כחודש לאחר הפיגוע פרסמו צה”ל ומג”ב את תחקיר מותה, שבו זוהו כשלים בשגרת הפיקוד במחסום, במהירות התגובה, באיכותה, ובאי־החתירה למגע עם המחבל על ידי הכוחות הפועלים במעבר. “זה משהו שתמיד עצבן אותי, בכל פיגוע, עוד לפני שנועה נהרגה, שאחרי אסון משנים נהלים”, אומרת לזר.
“כל מה שהיה במחסום היה מחדל, שום דבר לא התנהל כמו שהיה צריך להתנהל, זה כואב ומעצבן, אבל אי אפשר לחיות עם המחשבות של האם, האם והאם. אני שמחה שהנהלים שונו כי אולי זה יציל חיים של חייל אחר. התפקיד הזה הוא יותר סיזיפי ומצריך יותר רענון וחידוד של הנהלים. החיילים צריכים להיות יותר עם יד על הדופק ולא לזלזל בזה. אם משהו לא נראה להם, הם צריכים ישר לדווח ולפעול. כל חייל צריך לזכור שיש מישהו בבית שמחכה לו ושהוא צריך לשמור על עצמו כי אם יקרה לו משהו, את החלל שיישאר אי אפשר למלא”.
לצד עמוד הנצחה בפייסבוק (“לזכרה של סמלת נועה לזר ז”ל”), בימים אלה יוצאת לזר בהרצאה חדשה ,“תנועה בין משברים”, העוסקת בשכול האישי שעברה. “הבסיס של ההרצאה הזו הוא סיפור החיים שלי”, היא אומרת. “היום אני מבינה שהעיסוק בספורט בנה את מי שאני היום. אני גם מדברת על האסון ועל אותו יום נורא ומנסה להכניס את הקהל לתוך הרגעים האחרונים של נועה. כמו כן, אני משתפת את הקהל בהתמודדות שלי עם השכול באמצעות ספורט. הבנתי שזה מה שהולך להציל אותי. הספורט היה גם חלק בלתי נפרד מנועה, היא מאוד אהבה ספורט וזה היה משהו שמשותף לנו”.
נועה לזר נולדה בבת חפר שבעמק חפר לקארין ולירון לזר. היא למדה בבית הספר היסודי “שדות” שבבת חפר, והמשיכה לבית הספר התיכון “קריית בן־גוריון” שבעמק חפר. “נועה הייתה ילדה מדהימה, ילדה מאוד רצינית, נחושה, כזו שמגיל קטן ידעה כבר מה היא רוצה לעשות ולהיות, היו לה תוכניות לעתיד והיא תכננה הכל לפרטי פרטים”, מספרת קארין. “היא הייתה עושה הכל בסוג של שקט פנימי ובאצילות שהייתה בה. היא הייתה מנהיגה והייתה לה כריזמה ויכולת לסחוף אחריה אנשים. היא הייתה גם עצמאית וידעה להסתדר בכוחות עצמה”.
במקביל ללימודיה הייתה נועה פעילה בתנועת הצופים ומאמה, מדריכת כושר, ירשה כאמור את אהבת הספורט. “החדרתי לילדות את האהבה הזו לספורט, והן נורא התחברו לזה, במיוחד נועה”, מתארת קארין. “אני והיא היינו מתאמנות הרבה ביחד, שתינו חזקות מנטלית ואוהבות את האתגרים, אז היינו מתאמנות אימונים קשים יותר. נועה הייתה מצליחה לסחוף גם את עדי אחותה לאימונים”.
לאחר גירושי הוריה עברה נועה להתגורר עם אמה בראש העין. “עדי לא רצתה לעזוב את בת חפר, אבל נועה רצתה לעבור לראש העין”, מספרת קארין.
את הזמן עד לגיוס היא ניצלה לאימונים ולעבודה בגן ילדים. “בהתחלה נועה רצתה להתגייס למג”ב, אבל אני סירבתי בתוקף, וכשהיא הבינה שזה לא יקרה, היא התאהבה ברעיון של שירות כלוחמת מעברים”, מספרת קארין. “לא ידעתי בדיוק מה זה אומר לוחמת מעברים, רק היום אני יודעת בדיוק איזה תפקיד היא עשתה. אחרי שהיא נהרגה ביקרתי במחסום וראיתי איזה מקצוע קשה זה”.
במרץ 2022 התגייסה נועה לחיל המשטרה הצבאית, ולאחר שסיימה בהצטיינות את הטירונות וההכשרה, שובצה בגדוד המעברים “תעוז”. אלא שאז התברר כי נדרש עיבוי כוחות בירושלים, ויחידתה הועברה לגדוד המעברים “ארז”. “בדקה ה־90 הגורל הוביל אותה לגדוד ארז”, אומרת אמה. “היא לא רצתה זאת. היא פחדה ואמרה שמפחיד אותה לשרת במעברים בירושלים, ולא כיף שם, אבל עודדתי אותה לתת צ’אנס. לא בדיוק ידעתי במה זה כרוך להיות לוחמת מעברים שם. הדבר הכי חשוב עבורה היה להגן על המדינה”.
לפני נפילתה, התקבלה לקורס מדריכי כושר והייתה אמורה לצאת אליו בתחילת נובמבר 2022, אך הפיגוע גדע את שאיפותיה. במהלך השבעה אמה נחשפה לסיפורים רבים על בתה: “יש סיפור על כך שלאחר שהיא נהרגה, הגיע איש מבוגר למחסום בשועפאט ואמר לחיילים שהוא מצטער נורא על המוות שלה. הם שאלו אותו מה הקשר שלו אליה, והוא סיפר שהוא אדם חולה שעובר טיפולים קשים, ונועה, בכל פעם שהייתה רואה אותו עובר, הייתה קונה לו אוכל, במבה או חטיף מהמכונה ונותנת לו. זה משהו שפחות הכרתי בה. נחשפתי גם להומור שלה. בבית היא הייתה הרבה יותר רצינית ופחות מצחיקנית, ופתאום נחשפתי לסרטונים וצחוקים שלה והבנתי שהיא הייתה נורא מצחיקה”.
דוגמה חיה
לאחר מותה של בתה, עזבה קארין את עבודתה בחברת הביטוח הראל כמפתחת תוכנה והחלה להקדיש את מלוא מרצה להנצחת זכרה של בתה. “עזבתי אחרי 11 שנה והרגשתי שמה שאני צריכה לעשות זה לעסוק בה, בהנצחה שלה ולגרום לכך שכמה שיותר אנשים יכירו אותה”, היא מספרת.
התרעות פיקוד העורף