מאז ומתמיד הייתה האמנות חלק בלתי נפרד מחייה של שני ניקול לוק ז"ל, ילידת גרמניה שגדלה בישראל והייתה אמנית קעקועים מוכשרת וכן עסקה בציור, בפיסול ובכתיבה. כישרון הציור והצורך בביטוי אמנותי ייחודי לה - ניכרו בכל ציור, קעקוע או בגד שעיצבה.
ב־7 באוקטובר בילתה לוק עם חבריה בפסטיבל נובה. בשעה 6:45 קיבלה משפחתה את שיחת הטלפון האחרונה שבה נשמעה נסערת. במשך כשלושה שבועות נעה משפחתה בין ייאוש לתקווה ופעלה במישורים רבים כדי להשיג מידע על גורלה, עד שהגיעה ההודעה המרה על הירצחה. גופתה עדיין מוחזקת בעזה.
בתקופת האבל מצאה משפחתה של לוק קלסרים מלאים ביצירותיה ובציוריה, וריקי, אמה של שני, הגתה רעיון להציג כמה מהיצירות הללו בתערוכה. “כשריקי פנתה אליי, היא סיפרה לי שהיא מצאה וגילתה עוד ועוד עבודות מושקעות של שני וכל מיני שרבוטים, והיא רצתה לעשות משהו מיוחד לציון יום הולדתה ה־23", מספרת דודתה רינת לוק אלחייק. "עברתי על הקלסר הענק שריקי ליקטה והבנתי שיש פה משהו עמוק, יש פה עבודות כמעט נבואיות ביצירות של שני. היא חקרה ביצירותיה סמלים מתרבויות שונות, גם מהיהדות, ושילבה אותם בתוך היצירות שלה. השרטוטים שלה היו מאוד סימטריים עד כדי כך שזה נדמה שזה נעשה במחשב”.
אלחייק חברה לנועה חלפי והשתיים אצרו תערוכה חדשה מיצירותיה של שני שתוצג במוזיאון נחום גוטמן לאמנות בין ה־8 ל־21 בפברואר, תחת השם “Forever Young, Forever Art”.
“שני הייתה ילדה מאוד שקטה ומופנמת, אבל מגיל מאוד קטן היה ברור שהיא אמנית מוכשרת”, מספרת דודתה אלחייק. “בגיל 5 היא כבר הייתה מציירת ציורים מורכבים ומקצועיים. הייתה לה גם השקפת עולם כאמנית וכאדם, כשהיא פתחה את הפה הייתה לה זווית ראייה אחרת ומיוחדת על העולם ועל אנשים. הייתה בה גם רגישות גדולה ונפש עדינה וזה בא לידי ביטוי גם ביצירות שלה. היא הייתה יצור חוקר, וזה מה שגיליתי בדיעבד בהתבוננות על היצירות שלה”.
אלחייק, בעלת עסק לפיסול סביבתי, מספרת כי התשוקה המשותפת שלה ושל אחייניתה לאמנות קירבה ביניהן: “שני הייתה מצטרפת לצוות העבודה שלי כשהיה בא לה לעבוד בשטח הפתוח. היא הייתה לוקחת על עצמה את הדברים הכי מורכבים ואמנותיים, ביפו למשל יש את פסיפס פקקי הבירה הגדול בעולם שחלקם הודבקו על ידה. היא ידעה לעבוד, היא הייתה מאוד חרוצה ומוכשרת והביאה את הרעיונות המקוריים שלה".
"בכל מקום שבו עבדנו יחד, אנשים היו מגיעים לשמוע את הצעותיה ורעיונותיה המעניינים. היא הייתה המלכה האזורית של כל פרויקט, כולם נמשכו אליה כי היה לה לא רק יופי חיצוני אלא גם יופי פנימי. כולם תמיד התייעצו איתה. היא לא התאמצה להיות כזו, הייתה לה הילה כזו יוצאת דופן, היא הייתה אדם מאוד שקט ועוצמתי”.
לוק, שבילתה במסיבה ברעים, תועדה בסרטון מזעזע שהפיצו המחבלים מובלת לעזה כשהיא מוטלת מחוסרת הכרה על טנדר. “שלושת השבועות הראשונים מאז ה־7 באוקטובר היו סיוט מתמשך”, מספרת אלחייק. “ההתנדנדות הזו בין תקווה לייאוש הייתה טלטלה שאי אפשר לתאר. בשבועות האלה, מתוך האמונה והתקווה ששני ניצלה ושהיא תחזור אלינו, האחים שלי ואני פעלנו בצורה מאוד אינטנסיבית בעיקר בעולם, כדי להפיץ את סיפורה ותמונתה של שני. הסיפור שלה נגע בלבבות של כל כך הרבה אנשים ברחבי העולם. היו לה מלא חברים בכל העולם בגלל שהיא אהבה לנסוע כל כך הרבה לחו”ל ולבלות בפסטיבלים ובמחנות קיץ. היא הייתה נפש חופשייה”.
“עבודות כמעט נבואיות”
“נועה ואני בתיאום עם אמה ריקי בחרנו את היצירות כדי שידברו אחת עם השנייה וייצרו מרחב שישקף את האישיות הפנימית שלה, וגם חשבנו כל הזמן יחד מה שני הייתה רוצה", מספרת אלחייק.
"במובן מסוים היא ‘הכתיבה’ לנו ונתנה את המילה האחרונה. זה נשמע מוזר כי שני לא כאן, אבל הרגשנו שהיא, הרוח שלה, בוחרת את החומרים. היו מקרים שוויתרנו על איזה ציור, אבל אז בעוד מקומות ראינו את אותו ציור, וזה כאילו שני אמרה לנו שהיא רוצה אותו בתערוכה. דרך התערוכה אנחנו מבקשים להנציח את זכרה של שני, שאורה הקסום נותר אחריה כשובל של אהבה, ומזמינים את מי שטרם זכה להכיר את אישיותה הרבגונית ויצירותיה השופעות דמיון אינסופי. התערוכה מנציחה את ריקודה של שני בעולמנו, והיא לעד תיחקק בלבנו רוקדת עד בלי די”.
התרעות פיקוד העורף