אפל (21) ז"ל הינו החלל השלישי במושב צופר והחלל חמישי מהערבה התיכונה ממלחמת חרבות ברזל. שני חבריו רואי אליאס ז"ל וגלי שקותאי ז"ל נפלו בקרבות ברצועת עזה, כולם מאותה השכבה.
מאיר צור, ראש מועצה אזורית הערבה התיכונה: "עידו שירת כלוחם בגדוד 50 בחטיבת הנח"ל. בתחילת הלחימה הוא נפצע ונפגע מרסיס, אך למרות זאת התעקש לחזור ללחום לצד חבריו בעזה. עידו ילד ג'ינג'י בכל מובן המילה, יפה ואהוב, מלא שמחת חיים, ילד מוכשר בעל ידי זהב, מאוד אהב את הערבה ויצא עם החברים לטיולי ג'יפים רבים ברחבי המדבר.
רק לפני יומיים חגג את יום הולדתו ה-21, ובני משפחתו עוד הספיקו להתכתב איתו, יום לפני שנפל. עידו הוא החלל השלישי מצופר והחמישי מהערבה מאז תחילת המלחמה. העצב במושב ובערבה כולה קשים מנשוא. אני מחבק את משפחת אפל ואת חבריו ומבכה את מותו, בשם כל תושבי הערבה".
חברי מושב צופר בערבה התיכונה הקריאו הספד בהלוויתו: "עידו ילד המדבר הזועק שלנו, בנם של יגאל והדס נולד בצופר במאי 2003. הוא נולד לאחר הולדתן של אחיותיו הבוגרות אביָה יעל ורוני, ולפני הולדתן של אחיותיו הצעירות גליָיה ואוריָין.
בשנות ילדותו אהב עידו רכבי באגים וכל כלי שיש בו גלגלים מסתובבים, וכבר בגיל 8 רכב על אופנוע משלו בשבילים של המדבר. כשעלה עידו לבית הספר היסודי, ולימודי הקריאה והכתיבה שלא היו דומים למנועי הרכבים, היו עבורו לא פשוטים, אמרה תמי רז , המחנכת שהיתה לצידו, שהחיוך שובה הלב שלו יפתח עבורו כל דלת סגורה. בשנים שבהם למד עידו בחטיבה ובתיכון הוא ידע כי עליו לעבור את הימים בדרכו. חבריו הטובים מספרים עליו כי הוא לא התמיד להגיע מידי יום לבית הספר, אך לא שכח מעולם להפתיע אותם במסיבות פורים ובאירועים חברתים שאותם הוא אהב כל כך.
עידו היה נער, ואחר כך בחור אהוב כל כך עם לב ענק, הוא ידע להצחיק את חבריו עם ההומור היחודי שהיה רק לו. החברים שלו חיכו תמיד לבואו כדי לשמוע את הסיפורים שלו, שהיו בהם תמיד צחוק מתגלגל ואהבת החיים.
חבריו הטובים של עידו מספרים על אהבתו למדבר, על לילות של שינה תחת כיפת השמיים, על נסיעות אינסופיות בג'פאס כשכולם לצידו, ועל כך שבשנים האחרונות הם קראו לו "האמא של החבורה", בשל הדאגה הגדולה שלו לכל אחד ואחת מהם, ובגלל הפנקייקים ועוגיות השוקולד שהוא היה מכין במיוחד בשבילם.
בכל שבוע כשעידו חזר הביתה, הוא פתח מפות ותכנן את הטיולים שלהם, וכשמישהו היה נתקע באמצע הדרך, או זקוק לעזרה הם ידעו שעידו הוא עבורם- "יחידת החילוץ". עידו, שכל כך אהב את הבית ואת חברת הנוער היה שותף פעיל במהלך כל השנים בהקמה של חג המעלות, כשתמיד חבריו הטובים היו לצידו- פועלים ועוסקים למענם של הצעירים במושב שעלו לתנועה.
במשפחה של עידו הם קראו לו "הבורג". הוא ידע לחבר ולהחזיק את הכל. את כולם. ביחד עם אבא שלו הוא בילה במוסך אינספור שעות, כדי להושיט יד, כדי לעזור, וכדי ללמוד את מלאכת הרכבים. ידיו היו תמיד שחורות מגריז, וריח של דלק נדף מבגדיו. המוסך של אבא שלו היה עבורו בית שני- כדי לגדול בו, וכדי לפרק ולהרכיב מחדש את כל מה שמתקלקל. הפלילייסטים של עידו התנגנו בכל אירוע ובכל התכנסות של המשפחה ושל החברים. הוא ידע לבחור את השירים שמתאימים לכל זמן ולכל מצב רוח.
עידו, ילד המדבר הגיבור שלנו, נהרג אתמול בעזה בפעילות מבצעית. המדבר זועק את מותך ואת חסרונך. הבית שלך, ושלנו מוכה השכול מסרב להאמין. מסרב לקבל.
התרעות פיקוד העורף