כבר בשבת השחורה של 7 באוקטובר הוקפצה לבסיס שבו היא משרתת במחנה שמשון. מאז היא לא הייתה בבית מכיוון שהמשפחה פונתה, וניקול חווה את חוסר הוודאות שאותו חווים כל תושבי הצפון המפונים, רק שעבורה זאת הפעם השנייה בחייה.
בקרוב, כדי לא לשוב לימים של חוסר ודאות, היא תעבור לדירה חדשה בתום השירות, גם שם הוריה האומנים ילוו אותה. "רציתי לצאת לדרך חדשה אחרי השחרור, אבל בגלל חוסר הוודאות של המלחמה שיניתי את דעתי", היא מספרת.
את חייה התחילה ניקול בבית שבו ההזנחה הייתה גדולה וממנו יצאה לאומנת חירום, ולאחר מכן למשפחת האומנה, משפחתה עד היום, שליוותה אותה בכל שלבי החיים מבית הספר ועד הצבא.
בילדותה חוותה קושי רב שהתבטא ברתיעה מאנשים בסביבתה וחרדה, ולכן קיבלה ליווי אישי וטיפולי מגיל צעיר מאוד, כל זאת כדי לחזק כמה שיותר את הקשר עם ההורים האומנים שלה, שמאז ועד היום מכילים ועובדים איתה על טראומות שנבעו מההזנחה שחוותה בילדות ותמיד לצדה ללא פשרות.
ניקול מחזקת את דבריה של רחל ומוסיפה: "היום שבו נכנסתי לבית החדש בגיל 5 זה היום שבו נולדתי מחדש. ההורים האומנים שלי הם אבא ואמא שלי לכל דבר, וכך גם האחים שלי. יש לנו את הקשר הכי רגיל שיש בין הורים לילדיהם. החיים במשפחת אומנה בחוויה שלי היו לא פחות ממצילי חיים, אם אני צריכה ליווי או תמיכה הם תמיד שם לצדי".
משפחות המעוניינות להציג מעומדות יכולות לפנות למוקד 118 של משרד הרווחה. מנתונים שפרסם המשרד בשבוע שעבר עולה כי 11 משפחות אומנה חדשות מטפלות ב־21 ילדים שהתייתמו משני הוריהם ב־7 באוקטובר, 70 משפחות אומנה פונו מבתיהן בעקבות המלחמה, וב־30 משפחות גויסו האם או האב למילואים.
התרעות פיקוד העורף