עם פרוץ מלחמת ״חרבות ברזל״, פונו מיישוביהם תלמידים רבים מגבול הצפון ומעוטף עזה, ובמהלך השנה הם נעו בין מסגרות חינוכיות שונות. חלקם עברו בין 2-3 מסגרות מתחילת השנה, ובקרב בני הנוער יש אחוזים גבוהים של תלמידים ותלמידות שנפלטו מהמסגרות הלימודיות.
״עברנו להתגורר כחודש אצל דודים שלי בקריית טבעון, וכשראינו שהמצב מתחיל להסתדר פחות או יותר, חזרנו לקיבוץ. במהלך החודש הזה למדנו בזום - ואז החליטו לפנות את בית הספר שלי בשל קרבתו לגבול״, מסביר. כך, החל החיפוש אחר מבנה חדש - אשר ייתן מענה חינוכי למאות התלמידים המפונים והלא מפונים מאזור הגליל המערבי.
״לאחר הפינוי מבית הספר, התחלנו ללמוד במבנה בקיבוץ רגבה, אחר כך בקיבוץ אחר באזור למדנו במתכונת חלקית בלבד, ואז העבירו אותנו לבית ספר זמני בקריית מוצקין. לבסוף, הקימו בית ספר חדש בקריית מוצקין העונה לשם 'סוצקין'", הוא מספר.
"בחלק מהמסגרות, למדתי עם נערים ונערות שלא הכרתי, שילבו אותנו עם קבוצות אחרות כי חלק מהמורים שלנו פונו. המורה שלי למתמטיקה לדוגמה פונה מביתו, אז הוא לא היה יכול ללמד, כך שבכיתה אחת של 5 יח״ל מתמטיקה - למדנו מעל ל-30 תלמידים״.
שקורי מתאר ומסביר כי זהו היה אתגר גדול: ״לבסוף, החלטתי לרדת ל-4 יחידות במתמטיקה, מאחר שהרגשתי שצברתי פערים רבים שלא ניתנים לצמצום. בדיעבד, אני מבין שככל הנראה המצב הביטחוני וההפחתה המשמעותית בשעות הלימודים - הובילו לכך".
עוד מרחיבה קינן: "כל חיי, הייתי במין בועה שהבית הוא מקום בטוח - אבל עכשיו הוא מקום מסוכן. הפיצוצים לפעמים נשמעים כל כמה דקות - וממש נהפכו לרעש לבן שהתרגלנו אליו. זה לא אמור להיות ככה״, אמרה בעצב. ״ילדים לא צריכים לחיות באזור לחימה. אנחנו בתחושות קשות בבית, בבית הספר ובכל מקום. המקום שכל כך אהבנו - הוא כבר לא מה שהיה".
דבורה, אמו של אגם מוסיפה כי ״יש לציין שזה אילץ אותנו לקחת מורה פרטי לכל ילד, לא רק שלא עזרו לנו כלכלית במהלך הפינוי - אלא גם הוצאנו עלויות נוספות על מורים פרטיים״.
עוד היא מספרת כי "רגע לפני, ברחנו מהמקום שהיה הבית שלנו, חברים שלנו נרצחו, הכול היה מוזר - אך בכל זאת ציפו מאיתנו שנלמד כרגיל. עם זאת, המורים היו מאוד סבלניים אלינו והתחלנו לאט לאט לחזור לשגרה. אני יכולה לומר שבית הספר הזה הוא אחד הדברים הטובים היחידים כתוצאה מהמלחמה. עטפו אותנו בכל דרך אפשרית, ועזרו לנו בכל לסיים את השנה הזאת בצורה הטובה והמוצלחת ביותר״.
עוד מתארת איילה: "להגיע פתאום לכיתה י״ב, השנה האחרונה של התיכון לבית ספר חדש ולסיים כך את תקופת הלימודים - זו הייתה חוויה מורכבת. גם המגורים במלון בלי פרטיות היו לי לא קלים, והשפיעו רבות על החוויה הכללית המאתגרת״.
התרעות פיקוד העורף