דניאלה רוזן, תושבת תל אביב, ואם לשלושה ילדים קטנים, משתפת בדאגותיה: "הטילים שהגיעו עד לחיפה כבר לא רחוקים כל כך מאיתנו, והתחושה היא שאנחנו הבאים בתור. למה אין שינוי בהנחיות במרכז? אני מרגישה שהמדינה לא עושה מספיק כדי להגן עלינו. אני לא רוצה להיות במצב שבו אפתע מטילים כשאני בדרך עם הילדים לבית הספר״.
רוזן מתארת תחושה כללית של חוסר ודאות בקרב ההורים במרכז: "כל החברים שלי שואלים אחד את השני מה לעשות. יש הרבה חוסר בהירות. אנחנו פשוט מחכים להוראות חדשות שיגידו לנו מה לעשות – במקום לפעול מראש״.
נסים, תושב גבעתיים, שותף לחששות: "זה כאילו מחכים שמשהו יקרה כדי להתחיל לפעול. אני כבר נערך למצב חירום, מכין את המרחב המוגן ומתכונן לגרוע מכל. אנחנו לא רחוקים מהצפון, ואם חיפה קיבלה מכה, המרכז עלול להיות הבא בתור״, הוא מוסיף: "התחושה היא שאנחנו לא בסדר עדיפויות מספיק גבוה, כאילו מחכים שממש יהיה איום מוחשי כדי להגיב. אני לא חושב שזה צריך להיות ככה, עדיף להיערך מראש״.
רבקה לוי, תושבת תל אביב, בת 63, משקפת דאגה אחרת: "אני זוכרת את מלחמות העבר, וכל פעם אמרו שזה רחוק מהמרכז, אבל בסוף הכול מגיע גם אלינו. יש לי נכדים שאני דואגת להם, ואני לא מרגישה שיש לנו מספיק מידע או הנחיות ברורות. אם יש מצב מיוחד בעורף, למה לא אומרים לנו מה לעשות?״.
אך לא כולם במרכז חשים באיום. את יובל שרון, סטודנט בן 24 מתל אביב, שפגשנו בכיכר דיזינגוף, שומר על גישה אופטימית: "ההכרזה על מצב מיוחד בעורף אולי נראית מלחיצה, אבל אני לא חושב שיש סיבה לדאגה במרכז. פיקוד העורף כנראה יודע מה הוא עושה, ואם לא שינו את ההנחיות אצלנו, אז כנראה שאין איום מיידי. אני ממשיך את השגרה שלי כרגיל, לא רואה סיבה לפאניקה״.
עדן, בת 21 מחולון, שישבה בבית קפה סמוך לכיכר הוסיפה: "האווירה סביבי די רגועה. גם אם המצב בצפון קשה, אני מרגישה שיש שליטה על מה שקורה, ושאין צורך לדאוג במרכז. אני מתכוונת להמשיך לצאת עם חברים ולחיות כרגיל. אם משהו ישתנה, בטוח יעדכנו אותנו בזמן, או שנשמע אזעקות״.
לדבריה של עדן מצטרף דני, תלמיד כיתה י״ב, שמרגיש בטוח גם לאור ההתפתחויות האחרונות: "זה לא שלא אכפת לי ממה שקורה בצפון, אבל אני לא חושב שאנחנו בסכנה מיידית. אם היה איום ממשי, היו אומרים לנו. אני עוקב אחרי החדשות, אבל לא מתכוון לעצור את החיים שלי בגלל זה״.
התרעות פיקוד העורף