חודש שעבר, כשיונתן שמריז וחבריו לתנועת “קומו" היו בנסיעה לכפר סאלד שבאצבע הגליל כדי לסייע בהיערכות לפתיחת שנת הלימודים ב־1 בספטמבר לתושבי היישוב, שלא פונה חרף קרבתו לגבול לבנון, הוא התעדכן לגבי מינויה של שרת התחבורה מירי רגב לאחראית על הפקת טקס יום הזיכרון הממלכתי מטעם הממשלה לציון שנה לאירועי ה־7 באוקטובר.
“אני זוכר שדיברנו באותה נסיעה באוטו על זה שאנחנו חייבים לעשות משהו כי אנחנו רוצים להזכיר את היקירים שלנו כמו שאנחנו חושבים. היה ברור לנו שאנחנו צריכים לעשות משהו מיוחד, ושלא ניתן לאף פוליטיקאי לקבוע איך יזכרו את החברים שלנו, את הקהילות שלנו מהקיבוץ ואת החיילים שנפלו. חשבנו שהיום הזה צריך לאחד", הוא מספר. “התחלנו לדבר עם פורומים של משפחות כדי לראות אם זה משהו שמדבר לכולם, שכולם שותפים לזה ורוצים לקחת בזה חלק, וראינו שיש סנטימנט מאוד חזק אצל המשפחות לעשות טקס משלהן. מהר מאוד עשינו קמפיין גיוס המונים ומשם זה כבר התפוצץ".
לאור הביקוש להשתתפות בטקס הזיכרון של המשפחות, שיועבר בשידור חי בערוצי הטלוויזיה וישודר גם בכלי תקשורת ברחבי העולם, החליטו שמריז ושאר המארגנים לקיים אותו בפארק הירקון. את הטקס ינחו חנוך דאום ורותם סלע, והוא יחל בשעה 19:10 בדקת דומייה. עם האמנים שיופיעו בו נמנים שלום חנוך, שלמה ארצי, אביב גפן, מרגלית צנעני, בעז שרעבי, גלי עטרי, יהודה פוליקר, קורין אלאל, שולי רנד, אגם בוחבוט, מירי מסיקה, כנסיית השכל, היהודים, זהבה בן, עברי לידר, ריטה, רן דנקר, ואלרי חמאתי, אדר גולד ועדן חסון.
“הייתה פנייה נורא מהירה של אמנים אלינו. זה היה ממש מרגש", הוא אומר. "נאלצנו לדחות לא מעט אמנים, מובן שהאמנים מדהימים אבל הם לא המרכז. המרכז הוא המשפחות השכולות, משפחות החטופים והקהילות שנפגעו. אני מוריד את הכובע בפני כל האמנים שפנו אלינו, וחברת ההפקה גם אמרה לי שלא ראו דבר כזה, גם מבחינת ליין־אפ וגם מבחינת היכולת להרים טקס כזה בפארק בפחות מחודש וחצי, דבר שלרוב לוקח להפיק חצי שנה מראש, וזה מראה את האחדות של העם שלנו".
בשל שיקולי אבטחה פרסמו בשבוע שעבר מארגני הטקס את האפשרות לשריון כרטיסי הכניסה לאירוע הזיכרון החינמי – והודיעו שתוך שמונה שעות אזלו כל 40 אלף הכרטיסים שהוקצו. “לא תיארנו לעצמנו בשום שלב שנגיע למצב כזה, וגם המשטרה לא תיארה זאת ועכשיו יש את ההבנה שזה אירוע מכונן והיסטורי שההיערכות אליו היא אחרת כי מלבד 40 אלף האנשים יש פחד שיבוא כל עם ישראל, גם כאלה שאין להם כרטיס, וזה מורכב", מציין שמריז.
“אנחנו עכשיו מנסים להגדיל טיפה את המכסה שמאושרת לנו, לבחון אולי אפשרויות של הקרנה במוקדים ברחבי הארץ, ואנחנו עושים זאת בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה כי מאוד חשוב לנו הביטחון של מי שיגיע, אז זה מה שמעסיק אותנו עכשיו. מבחינת התכנים הכל כבר די סגור וערוך, והשלד כבר בנוי ומוכן, כך שהולך להיות טקס מרגש ומיוחד".
"אין דוגמה אישית"
ב־7 באוקטובר שהה שמריז (34), תושב כפר עזה, בביתו עם אשתו ההרה נטלי, שבינואר האחרון ילדה את בנם, לביא, ובתם בת השנתיים יהלי. “בשעה 06:30 בבוקר באותה שבת הייתה כמות אזעקות חריגה מהרגיל, אשתי העירה אותי וחשבתי ישר שיש אירוע חטיפה על הגבול", הוא משחזר.
“אחרי שעה אחי הצעיר עידו שלח לי הודעה שחצי מכיתת הכוננות בקיבוץ נהרגה, כשבין ההרוגים כמה מהחברים הכי טובים שלי, ואז הבנתי שאנחנו בבעיה קשה ושאין בקיבוץ אף אחד שמסתובב אקטיבית ומחסל מחבלים". שמריז, אשתו והילדה היו סגורים בממ"ד במשך כ־22 שעות, כשהם שומעים ברקע צעקות בערבית ויריות, ורק ביום ראשון לפנות בוקר יצאו מהקיבוץ ברכב ממוגן של כוחות הביטחון ופונו לשפיים.
בשעה 10:03 קיבל הודעה מאחיו הצעיר אלון (26), שבדיעבד הייתה ההודעה האחרונה. “אלון היה בבית בכפר עזה כשהמחבלים הגיעו לביתו, הוא כתב לי: ‘הם (המחבלים) אצלי. תודיע לכולם’", הוא משחזר. "היה לי ממש קשה להחליט מה לכתוב לו, כי מה אתה יכול לכתוב לאח שלך כשאתה יודע שכנראה זו הפעם האחרונה שתדבר איתו? לא רציתי להמליץ המלצות ולא להיות רגשן מדי כדי לא להשפיע עליו, אז רשמתי לו שאני אוהב אותו ושיהיה חזק. הוא שלח לי אימוג’י של לב, וזהו".
אלון, שהתגורר בשכונת הצעירים בכפר עזה, עמד להתחיל תואר בהנדסת מחשבים במכללת ספיר, אהב את החיים, היה חובב כדורסל מושבע ואף שיחק בקבוצת הכדורסל של שער הנגב. מאז ה־7 באוקטובר פעלו בני משפחתו, ובהם הוריו ואחיו, רבות כדי לשחררו. ב־15 בדצמבר 2023, אחרי שהוא והחטופים יותם חיים ז"ל וסאמר טלאלקה ז"ל הצליחו להימלט מהשבי, הם נורו למוות בשוגג מאש צה"ל. במצלמת גו פרו שנמצאה על גופת כלב של יחידת עוקץ ב־18 בדצמבר, נשמע שמריז כשהוא מנסה לסמן לכוחות צה"ל שמדובר בחטופים ישראלים: “הצילו! חטופים! אנחנו במדרגות, מתחת למדרגות! בבקשה, הצילו!".
"החברה על סף ייאוש"
לצד פעילותו בארגון הטקס הלאומי ובהנצחת אחיו, שמריז פעיל רבות כאמור במסגרת תנועת “קומו", תנועה לאומית, א־מפלגתית, שנועדה לשנות את המציאות ביישובי החזית של ישראל, שהוא נמנה עם מייסדיה, למען רווחתם של תושבי הדרום והצפון. “התנועה החלה להתגבש בעקבות ה־7 באוקטובר והוקמה רשמית בסביבות מרץ האחרון. המטרה שלנו היא להביא בשורה אחרת לאזורי הדרום והצפון, אבל עכשיו זה ברמה הלאומית", הוא מסביר.
“התנועה מורכבת ממשפחות שכולות, משפחות חטופים, מפונים וכו’ והרעיון בא להגיד שיש לדרום ולצפון שותפות גורל. אלו שני אזורים שבמשך שנים ‘נהנו’ מהפקרות, אם זה ברמה הביטחונית, אם זה ברמה הבריאותית, הכלכלית, התעסוקתית והתחבורתית, וזה לא קשור למי אתה מצביע או מהי האידיאולוגיה שלך. אנחנו מאמינים שזה משהו שנוגע לכולנו. כשהמחבלים חדרו לקיבוצים ב־7 באוקטובר הם לא שאלו למי אתה מצביע. אנחנו טוענים שצריך להתאחד ולעזור אחד לשני. אנחנו אולי לא מתקשרים את זה אבל יצרנו פרויקט חינוך מדהים בדרום ובצפון, אנחנו עוזרים לתושבי הצפון והדרום בהקשר זה, הקמנו פורום חינוך עם מיטב המוחות, כולל פרופסורים מהאוניברסיטאות, אנחנו פועלים למען הקמת בתי ספר עורפיים, בתי ספר ללמידה מרחוק וכל מה שנדרש למען עתיד התלמידים".
התרעות פיקוד העורף