לדבריו, החקלאים נותרים חשופים ללא הגנה ראויה. "העבודה בשטחים הפתוחים מציבה אותנו במצב שבו אין מיירטים מעלינו – כשאומרים 'שטחים פתוחים', מדובר בדיוק באזורים בהם אנחנו עובדים. ברגע שיש אזעקה, אין לנו מקום להסתתר, ואנחנו פשוט נשכבים על הקרקע עם ידיים על הראש ומתפללים שלא יפגע בנו טיל״.
לדבריו, המיגוניות שמספק משרד החקלאות נמצאות מחוץ לשטחי העבודה, דבר שמקשה על החקלאים להגיע למרחב מוגן בזמן. "העובדים שלי שנפצעו היום היו בשדה, והם היו צריכים לשכב על הקרקע כי לא הייתה להם שום הגנה קרובה. גם אם יש מיגוניות, הן נמצאות בקצה השדה, רחוק מאיתנו״, הוא מסביר. "אם הממשלה מבקשת מאיתנו להמשיך לעבוד את האדמות ואומרת כי ניתן להיכנס לשטחים החקלאיים, אז שידאגו גם ליירוט הטילים שנופלים בשטחים הפתוחים״.
מעבר לסכנות הפיזיות, החקלאים מתמודדים גם עם מציאות כלכלית קשה. למרות ההבטחות, רבים מהם טרם קיבלו פיצויים על הנזקים שנגרמו בשדותיהם. "בכל הפעמים שהיו נפילות בשטחי החקלאים, אף אחד ממס רכוש לא הגיע כדי לבחון את הנזקים״, אומר אייל.
"מעבר לכך, לא קיבלנו פיצויים מהמדינה. לא על העונה הקודמת - ולא על הנזקים של העונה הנוכחית. יש מתווה לפיצויים שהמדינה הכריזה עליו, אך בפועל אנחנו לא רואים את הכסף. יש חקלאים שזקוקים נואשות לכספים האלה, ובלעדיהם הם פשוט לא יוכלו להמשיך. יש חקלאים שממשיכים לעבד את האדמות תחת אש – כי הם לא מאמינים שהם יקבלו את כספי הפיצויים״.
בנוסף לסכנה הביטחונית ולמצוקת הפיצויים, החקלאים מתמודדים עם מחסור בכוח אדם. עובדים זרים רבים מפחדים להגיע לאזורי הסיכון, דבר שגורם לפערים בכוח העבודה. "אין לנו מספיק עובדים, כי העובדים הזרים פשוט חוששים להגיע״, אומר אייל. ״החקלאים יוצאים לעבודה בפחד, הם לא יודעים אם יחזרו בשלום בסוף היום הביתה – אבל אין ברירה״.
"אנחנו לא נעזוב את השדות האלה״, עובדיה אומר בנחישות. "המצב קשה, אנחנו עובדים מתוך פחד אמיתי. אנחנו כאן כדי להישאר, כדי להבטיח שהאדמות יישארו בידינו ושהמדינה תמשיך לקבל תוצרת חקלאית טרייה ואיכותית. אנחנו זקוקים לתמיכה של הציבור ושל המדינה – שנמשיך להבטיח את ביטחון המזון, גם בשעות הקשות הללו״.
התרעות פיקוד העורף