"ישנה שמחה גדולה מאד על המפגש של החטופות שהגיעו עם משפחותיהם, ובמקביל ישנה קנאה גדולה שלא יוצאת מחדר הטיפולים, כמו גם כעס על המדינה והמון המון מתח מי ישוחרר ובאיזה מצב יגיע. יש קושי לדבר בחוץ את הרגשות הקשים ושיש תחושה שהם פחות לגיטימיים, אבל בקליניקה כל הרגשות מותרים, בכל מנעד ובכל עוצמה", מוסיפה כסיף ויסברג, שעובדת עם שורדי שואה מזה 15 שנים בסניפי "עמך" בנתניה ובחדרה.
"עמך", כאמור, פתחה את שעריה בפני מאות מטופלים מניצולי הנובה, ניצולי העוטף, משפחות החטופים, משפחות מפונים, משפחות שכולות, נפגעי טראומה בקרב חיילי צה"ל, קבוצות מיוחדות לסבתות וסבים שכולים ועוד ולרגל יום השואה הבינלאומי.
"אחרי פרוץ המלחמה התעורר ויכוח בקבוצה טיפולית שלי לבני הדור השני לניצולי שואה כשעסקנו רבות בדמיון בין התכנים ששמעו מהוריהם על השואה לבין מאורעות טבח ה-7.10. סיכמנו שאירועי ה-7.10 אינם השואה אבל שאלו 'תכנים שואתיים'. כמטפלת אני מבינה בצורה הכי עמוקה ומתוך היכרות אישית שניתן לעבור טראומה ארוכה ומאד קשה, ולהמשיך לאחריה לחיות חיים מלאים, וזה מסייע לי לתת לנפגעי 7.10 תקווה", מספרת ליאורה.
היא מדגישה: "עבודת עיבוד הטראומה היא גם דומה וגם שונה. ראשית, הטראומה של היום טרם הסתיימה. המלחמה ממשיכה, גם אם יש הפסקת אש, ותשעים אנשים עדיין חטופים והם ומשפחותיהם עוברים גיהינום. אבל גם עם ניצולי שואה וגם עם ניצולי ה-7.10 הטראומה היא שבר שהחיים פעמים רבות נחלקים ללפניו ואחריו, ובטיפול אני עוזרת לבנות נרטיב שבו יש רצף של עבר, טראומה, הווה ובעיקר עתיד. גם עם ניצולי השואה וגם עם שורדי 7.10 חשוב לחזק את תחושת הקהילה והשייכות שמהווים עוגן משמעותי".
"אשמת הניצול" חזרה וגם טראומת דור שני תיתכן שוב
"ניצולי הטבח והמלחמה חיים בתקופה שבה קיימים גישות וכלים טיפוליים מתקדמים ומשאבי תמיכה רבים יותר מאלה שהיו זמינים לניצולי שואה. בעוד הטראומה של ניצולי שואה הפכה עם השנים ל"רב-דורית", השפעותיה של הטראומה הנוכחית על הדור הצעיר עדיין מתהווה ותלויה באופן שבו הנפגעים יעבדו את חוויותיהם ויתמכו לאורך זמן", אומר פולצ'ק ומזהיר: "בהחלט יתכן שנפגוש בעתיד מאפיינים של דור שני בקרב שורדי הטבח בדומה לניצולי השואה".
שורדי השואה שבורי לב מהמלחמה
ליאורה מספרת כי ניצולי השואה חווים שבר גדול מאז ה-7.10: "אלה אנשים שהקימו את המדינה והאמינו בכל ליבם שלעולם לא עוד. ה-7.10 ערער את הביטחון הקיומי שבנו והחיים הפכו עבורם להיות מאיימים, עצובים ומלאי חרדה. גם האנטישמיות בעולם מאד מפחידה אותם, וכל זאת בצד הדאגה לנכדים המשרתים בצבא בימי המלחמה הנוכחית. רבים מהם אפילו שמחים עבור קרובים אשר אינם כבר בחיים שלא חוו המלחמה הנוכחית".
התרעות פיקוד העורף