המכתב, שנכתב ביידיש ביוני 1918, נשלח בתקופה בה היו בני הזוג נשואים רק כחצי שנה. ארבעה חודשים בלבד לאחר נישואיהם התגייס דוד בן-גוריון לצבא. כשכתב את המכתב שהה בקנדה, במסגרת טירונות עם הגדוד העברי, בעוד פולה נשארה בניו יורק והיא בהריון מתקדם. במכתב, דוד מתאר את הקשר העמוק והחם שהיה ביניהם, ומגלה צדדים אינטימיים ורגשיים של דמותו. הוא מביע את אהבתו הרבה לפולה, ומתאר את געגועיו העזים אליה ואת הנחמה שמצא באהבתה, תוך שהוא מדגיש כי אהבתו אליה נותרה יציבה ונצחית, גם בעתות פרידה.
"אילו ידעת כמה אני חושב עלייך בלילות השקטים באוהלי, וכמה אהבתך וסבלך מרעידים נשמתי עד למעמקי מעמקיה, ועד כמה געגועיי לוהטים בקרבי, כי על כן מכל האנשים החיים בעולם את לי היקרה ביותר. ילדתי שלי — האין את יודעת שברגעים של בדידות ועצב אהבתך אלי היא הנחמה העמוקה והמרגיעה ביותר, וכשאני נזכר בך — מתמלא ליבי רגשות חמים אשר מימי לא הרגשתי ביחסי לשום אדם אחר..." (יוני, 1918 ונידזור קנדה).
מכתבו של דוד לפולה, יוני, 1918, ונידזור - קנדה
"שני מכתבייך מיום 17 ו־18 ביוני. איני יודע כיצד להודות לך. אף לא שכחת לשלוח לי את ה"איוונינג פוסט", שלא ביקשתיו כלל ממך, אלא שאת ידעת כי בניו יורק אהבתי לקרוא עיתון זה. לא יכולתי לצפות לסימן יותר טוב של אהבתך אלי.
"כבר הסברתי לך מדוע לא יכולתי בשבוע שעבר לכתוב לך שני ימים רצופים. פרט לשני ימים אלה, אני כותב לך יום־יום. אילו ידעת כמה אני חושב עלייך בלילות השקטים באוהלי, וכמה אהבתך וסבלך מרעידים נשמתי עד למעמקי מעמקיה, ועד כמה געגועיי לוהטים בקרבי, כי על כן מכל האנשים החיים בעולם את לי היקרה ביותר. ילדתי שלי — האין את יודעת שברגעים של בדידות ועצב אהבתך אלי היא הנחמה העמוקה והמרגיעה ביותר, וכשאני נזכר בך — מתמלא ליבי רגשות חמים אשר מימי לא הרגשתי ביחסי לשום אדם אחר...
"כי אני שייך לאותם האנשים שאם הם אוהבים פעם — הם אוהבים לנצח ואוהבים בכל העוצמה והאש של נשמתם. עתידנו עטוף חוסר ידיעה, אבל אני בטוח שלעתידנו נתונה אהבתנו".
על המכון למורשת בן גוריון
הפעילויות החינוכיות שמציע המכון מבוססות על העמקה בסוגיות חשובות בתולדות עם ישראל, המדינה והחברה הישראלית, ומעודדות לקום ולעשות מעשה.
התרעות פיקוד העורף