הרב בצלאל שניידר, דודה של שירי ביבס, התראיין הבוקר (חמישי) ברדיו קול ברמה, וסיפר על הימים הקשים שעוברים על המשפחה. לדבריו, לאחר קבלת הבשורה הקשה "כמה ימים הייתי במיטה, חולה, הגוף שלי כבר לא החזיק מעמד".
הוא הוסיף כי "לפני שבועיים הייתי אצל ירדן, אחרי שהוא השתחרר, ביקרתי בתל השומר. דיברנו והוא אמר לי 'למה צריך להיות אסונות כדי שעם ישראל יהיה מאוחד?' האחדות שראיתי באבל, ראיתי את האחדות, ולא רק זה. הייתי מפוצץ במיילים והודעות וואטסאפ. מכל קצוות בעולם כולם באבל. שני האחיינים האלו שלי, הג'ינג'יים הם בלב של כולם".
כשדיבר הרב על אריאל בן הארבע, קולו נשבר בבכי: "אריאל אהב את בטמן, שהוא מציל אנשים. וכל הזמן הוא אמר 'אני מציל אנשים', וכמה זמן לפני האסון הוא צייר ציור עם בטמן, וביקש מהגננת לכתוב 'אני בטמן, אני מציל אנשים', מה שהיה לו בראש זה רק איך לעשות טוב".
"שירי אני מצטער שלא הצלחתי להגן עליכם. אם רק הייתי יודע מהיקרה לא הייתי יורה. אני חושב על כל מה שעברנו ביחד ויש כל כך הרבה זכרונות טובים. אני זוכר את הלידות של אריאל וכפיר. אני זוכר את הימים שהיינו יושבים בבית או בבית קפה לבד ומדברים הרבה... על הכל מהכל זה היה כיף אני מתגעגע לזה וזה חסר לי.
"אריאל, אני מקווה שאתה לא כועס עלי שלא הצלחתי להגן עליכם כמו שצריך ושלא הייתי שם בשבילכם. אני מקווה שאתה יודע שחשבתי עליך כל יום וכל דקה. אני מקווה שאתה נהנה בגן עדן. אני בטוח שאתה מצחיק את כל המלאכים עם השטויות והחיקויים שלך. אני מקווה שיש מלא פרפרים שאתה יכול להסתכל עליהם כמו שעשית בפיקניקים שלנו. צ׳וקי, תזהר שאתה יורד מהענן שלא תדרך על טוני... תלמד את כפיר את כל החיקויים שלך ותצחיקו את כולם שם למעלה. אריאל אני אוהב אותך 'הכי בעולם תמיד בעולם', ממש כמו שאתה היית אומר לנו.
אחר כך פנה לכפיר הצעיר, בן פחות משנה במותו. "פופיק, לא חשבתי שהמשפחה שלנו יכולה להיות יותר מושלמת ואז אתה באת ועשית אותה עוד יותר מושלמת... אני זוכר את הלידה שלך. אני זוכר שבאמצע הלידה המיילדת עצרה הכל ואנחנו נבהלנו פחדנו שקרה משהו אבל זה היה רק כדי להגיד לנו שיש לנו עוד ג׳ינג׳י. אמא ואני צחקנו ושמחנו. הכנסת עוד אור ואושר לבית הקטן שלנו. באת עם הצחוק והחיוך המתוק והכובש שלך ואני התמכרתי בשניה! אי-אפשר היה שלא לנשנש אותך כל הזמן.
התרעות פיקוד העורף