אזולאי הוא גבר בשנות ה-40 לחייו שמאז שבעה באוקטובר אשתקד נמצא במילואים בתפקיד מודיעיני-קרבי, רווק עם שני ילדים שאחד מהם התגייס לאחרונה לצה"ל ומשרת בעצמו בתפקיד קרבי. לטענת עמידר ומשרד השיכון, הוא "פלש" לדירה בזכרון יעקב לאחר מות הוריו כשביקורת עמידר בעבר כשהוריו היו בין החיים, לא מצאו עדות כי הוא עצמו התגורר בדירה באופן קבוע. אולם, כתב ההגנה כולל עדויות משכנים, דיירי הבניין, אשר מוכיחות כי הוא גר בדירה זו כל חייו ואף קיבל אליה בשנים האחרונות חשבונות הרשומים על שמו. בימים שבשגרה עובד אייל כנהג משאית והוא מפרנס את שני ילדיו לבד.
לפני ששב לאחרונה ללחימה ברצועת עזה הספקנו לשוחח עם אייל שאמר ל"מעריב": "אני באמת עצוב ומאוכזב, שאחרי שנתתי באהבה מאות ימי מילואים בחזית מתחילת המלחמה, משרד השיכון ועמידר מתעקשים להמשיך לתבוע אותי, ולא מוצאים פתרון אנושי עבורי ועבור ילדיי".
עו"ד דרעי אמר ל"מעריב": "שנים רבות שאנו מטפלים בנושאים שקשורים לדיור ציבורי, ובכל פעם מחדש אנו נדהמים לגלות לאיזו רמה של אכזריות יורדת עמידר. במקום לדאוג לדיירים לדירות ראויות, היא משתמשת בכוחה כדי לתבוע את הדיירים ולסלק אותם לרחוב בלי שום התחשבות במצבם הכלכלי, המשפחתי, הנפשי, וכעת גם במידת תרומתם למדינה ולביטחונה. גם אלו שמסכנים את חייהם יום-יום הם שקופים עבור עמידר ומשרד השיכון".
בניסיון עיקש לחלץ התייחסות עניינית מעמידר למקרה, הופננו אל משרד הבינוי והשיכון. המשרד שתפקידו לפקח על החברות המשכנות ולתבוע מהן לסייע לדיירים במצוקה ולא רק להוציא לפועל את מדיניותו על פי הקריטריונים היבשים, הוא בפועל זרוע שלהן ומסנגר עליהן. מציאות מעוותת שאין לה מקום במדינה מתוקנת. ממשרד הבינוי והשיכון נמסר: "לא נוכל להתייחס לפרטים עד להחלטת בית המשפט אך חשוב לציין כי פניה אחרונה מצד הפונה (בבקשת זכאות לדיור ציבורי י"ב) אלינו הייתה בשנת 2019, ומאז לא התקבלה פניה חדשה מצידו".
על פי מדיניות משרד השיכון אייל ככל הנראה לא יפונה מביתו בכוח כל עוד בנו משרת בצה"ל אולם היותו שלו עצמו לוחם בשירות מילואים פעיל לא מקנה לו כל זכויות מיוחדות בזכאות לדיור ציבורי.
התרעות פיקוד העורף