במהלך אותו יום חדרו לעיר 41 מחבלים, מרביתם מגדוד דרג’ תופח. 53 ישראלים נרצחו – בהם 37 תושבים, 11 שוטרים, שני לוחמי אש ושלושה חיילים. אלפי לוחמים שנכנסו לשדרות יצרו את מה שזכה לשם “פקק שדרות”, בעוד שבקיבוצים אחרים הסמוכים לרצועה המשיך הטבח ללא סיוע. התחקיר, שכולל גם קרבות גבורה של אזרחים, שוטרים וחיילים, קובע חד-משמעית: צה”ל כשל בהגנה על שדרות.
הוסיפה לומר כי "הבענו והשמענו את טענותינו מול נציגי הצבא שהשתדלו להכיל ולתת תשובות, אבל הכישלון הגדול הוא לאחר ההפקרה והמחדל – שהגוף שכשל חוקר את עצמו. אם זה היה תחקיר משותף לכל הגופים – עם המשפחות, מד”א, שב”כ – הנשמה הייתה רגועה יותר עם ממצאי התחקיר".
מבחינתי – כל הממשלות, שהיו מאז הסכם אוסלו, אשמות במחדל באופן ישיר או עקיף" הוסיפה. "כולם הרדימו אותנו – 25 שנה עם הקסאמים, שהאויב הוא חלש. אותו אויב שתפס אותנו עם המכנסיים למטה – ושילמנו בדם ילדינו".
"מבחינתם זה בסדר שחיינו תחת ירי טילים מתמיד" טענה. "וברור שכשהדברים הללו מתקבלים ומתרגלים אליהם – הגרוע יותר יגיע – והוא הגיע. והנציג הצבאי סיפר על הכשלון של השבעה באוקטובר בלבד – זה כשלון של 20 שנה. אחר כך עצבן אותי שהוא אומר שבלילה שלפני היו ספקות האם להתריע או לא להתריע – ואני הייתי בשוק. ההתראה הזו הייתה יכולה להציל את חייו של בעלי. פשוט קומם אותי להיות שם".
על מי שהציגו את התחקיר אמרה וויצמן: "הנציג שהיה מולנו לא קשור למצב והוא התנצל. איך זה עוזר לי שהוא אומר לי שהוא לוקח אחריות שום גורם רשמי לא היה לו בשבעה, לא בשלושים ולא אחר כך. שום דבר לא יחזיר לי את בעלי, שום דבר לא יגרום לי להרגיש אחרת – אבל למה הדרג הגבוה יותר לא פה? איפה מי שעליו האחריות האמיתית? למה הוא לא עומד מולנו ומציג את הכשלון הזה?”.
התרעות פיקוד העורף