"בחודשים האחרונים אני מגיעה לפה די הרבה. למקום שהוא בית. למקום שהיה גן עדן והפך לגיהינום. פה ישבנו אנחנו כבני ערובה. צפה עמרי נחטף אל מול עיננו. ופה אני מרגישה הכי קרובה אליו. 566 ימים ואני עדיין מחכה שיבואו ויצילו אותנו. אני קוראת מפה למקבלי ההחלטות - די!"
"מלחמה היא לא המטרה. היא האמצעי. סיימו את המלחמה החזירו אלינו את כולם ללא סלקציות ללא קטגוריות. החיים למשפחותיהם לשיקום והחללים והנרצחים לקבר ראוי באדמת ישראל. מה שצריך עכשיו זה אומץ. אומץ לומר את האמת - מיצינו את המלחמה. הגיע הזמן לקבל החלטות אמיצות ולגלות מנהיגות. לחשוב על טובת המדינה. אין ניצחון ואין עצמאות בלי החזרת כל החטופים. חשוב לי להודות לחיילים בסדיר ובמילואים ולכוחות הביטחון. כל רגע ורגע אני מתפללת לשלומם. ביום המלחמה הוא לכולנו. בשביל הילדים של כולנו".
"חמאס מנסה לפלג אותנו. לסכסך ביננו, אבל אנחנו יודעים את האמת: רוב הציבור הישראלי תומך בהסכם אחד לשחרור כל החטופים. רוב העם תומך בזה והגיע הזמן שזה יקרה. האויבים שלנו רוצים שנמשיך לריב, אבל עם ישראל רוצה שהחטופים יהיו בבית ושנוכל לנשום, להשתקם, לבנות ולהתחיל לחיות מחדש. אני יודעת שעמרי ראה את ההצהרה שלנו לפני שנה וברשותכם אפנה אליו עכשיו בתקווה שגם הפעם ישמע אותנו: עמרילי אהוב שלי".
"אתה תופעת טבע נכנסת לסנטר שלך לפני שנה וחצי ואתה עדיין נמצא בו. אהוב שלי אני יודעת שאתה מתגעגע אני יודעת שקשה... רוני ועלמא גדלות, ויפות, וחכמות, ומצחיקות ושואלות כל יום- מתי אבא עמרי יחזור מעזה? עמרילי אני מבטיחה לך אתה עוד תשמע את המילה אבא. אתה עוד תראה את רוני ועלמא רצות לעברך. אני מבטיחה לך כמו לפני 566 ימים גם היום - אני מחכה לך אני שומרת על הבנות שלנו ואני אוהבת אותך!"
"רוצה לספר לך על שתי הנכדות בנותיך, מקסימות זאת לא מילה, מתוקות עד שבא לאכול אותן. שתיהן גם רוני וגם עלמא מתגעגעות אליך. חושבות עליך סביב השעון, רוני מספרת ללישי את החלומות עליך ועלמא מצטרפת לכל משפט ואומרת גם אני. ואווווו אילו ידעת איזה אושר אתה יכול לגרום להן, רק תחזור ולמדינה שלמה אתה תעלה חיוך על השפתיים ושמחה בלב. לא תאמין כאן אצלנו בארץ כל העם התייצב, מפגין, יוצא לעצרות, צעדות ואת כל שעם יכול לעשות והכול למענכם, למען חזרת כל 58 החטופים עדיין בעזה".
"הממשלה אימפוטנטית, לא מסוגלת לקבל החלטות פרודקטיביות, לא מביאה הצעות חדשות, ממנה מנהלי משא ומתן אשר לא מספקים את הסחורה. אני עומד כאן היום ומבקש ממשלת ישראל. לעשות הכל, אבל הכל להחזרה מידית של כל החטופים. בן אני אוהב אותך, בן אני ממתין לך, בן רק חזור הביתה".
משפחת מירן ביקשה למסור: ״ערב יום השואה, בו נהוג לומר 'לעולם לא עוד', ואזרח ישראלי זועק לעזרה ממנהרות חמאס. זו בושה למדינת ישראל. עמרי שלנו חזק ולא יישבר, אבל הלב שלנו נשבר. שנה וחצי הוא ו-58 חטופים ממתינים שישיבו אותם. אנחנו לא נוותר ונמשיך להיאבק עד שעמרי ישוב אלינו, ובעיקר לשתי בנותיו שמחכות בכל ליבן לחבק אותו״.
לפני כשבועיים, מאות אנשים התכנסו בכיכר החטופים בתל אביב לציין את יום הולדתו ה-48 של עמרי מירן, תושב נחל עוז שנחטף על ידי החמאס בשבעה באוקטובר. עמרי, המטפל בשיאצו במקצועו, הוא הגבר המבוגר ביותר שעדיין מוחזק בשבי החמאס בעזה.
ברגע הלקיחה של עמרי, בתו רוני צרחה: "אבא שלי, אבא שלי" ולישי נאלצה להחזיק אותה כדי שלא תרוץ אחריהם. לישי הספיקה לומר לעמרי שהיא אוהבת אותו וביקשה ממנו שלא ינסה להיות גיבור, והבטיחה לשמור על הבנות.
עמרי גדל ביסוד המעלה והגיע לנחל עוז בעקבות חבר טוב שפגש בטיול בהודו לפני כ-20 שנה. לשניהם קוראים עמרי והם כינו את עצמם "משפחת מילגה" - מילגה בהודו פירושו "הכל אפשרי". החיוך שלו הוא הדבר הראשון שכולם מזכירים בהקשר שלו - חיוך אמיתי שמגיע לעיניים וללב.
לעמרי יש סטודיו לטיפולים בנחל עוז בשם "כאחד האדם", שם הוא מטפל בזן שיאצו, המשלב בין גוף לנפש. במקביל הוא עובד בנוי בקיבוץ. את לישי, אשתו, עמרי פגש במרץ 2020, רגע לפני הסגר הראשון בקורונה, במסיבת פורים בשדרות. בין לישי, שמנהלת את המכינות בספיר, לבין עמרי נוצר חיבור מהיר ועמוק. כמה חודשים לאחר שהכירו, היא עברה לגור איתו.
חטופה אחת ששוחררה סיפרה שפגשה אותו במהלך שהותה שם. בסוף אפריל, בין חג פסח ליום העצמאות, לפני כשנה פרסם החמאס סרטון של עמרי וקית' סגל.
בסרטון, עמרי נראה בעיניים עייפות ופנים כבויות כשהוא מבקש: "משפחתי היקרה, אני מתגעגע לכולכם. אבא, אחיי, אחותי, לישי אהובתי, רוני ועלמא בנותיי היקרות. השנה לא הצלחנו לחגוג שום חג ביחד בגלל המלחמה הארורה הזאת. אני מקווה שלפחות את החג הבא, יום העצמאות, נוכל לחגוג ביחד כולנו".
"אני נמצא פה בשבי החמאס כבר 202 יום" אמר. "המצב פה לא נעים, קשה, יש הרבה הפצצות. הגיע הזמן להגיע לעסקה שתוציא אותנו מכאן בחיים, שלמים ובריאים. אני רוצה שתעשו כל מה שאתם יכולים ותלחצו בכל דרך אפשרית ותמשיכו להפגין כדי שיהיה מו"מ ועסקה עכשיו".
לישי מירן-לביא, אשתו של עמרי, השתתפה היום בדיון בוועדת חוץ וביטחון ואמרה: "אנחנו חיים בפיקציה כבר שנה וחצי. על איזו עצמאות אתם מדברים? אנחנו נכנעים כל יום מחדש לארגון טרור. כל יום שאנחנו קמים בבוקר ועדיין יש חטופים בעזה אנחנו נכנעים להם. זאת הכניעה האמיתית!".
באירוע לציון יום הולדתו ה-48, דני מירן, אביו של עמרי, שיתף ברגשותיו: "אני באמת, אחרי כל כך הרבה זמן, מתגעגע לעמרי רגע-רגע, שעה-שעה, לילה-לילה. כל בוקר שאני קם יש לי דמיונות אחרים. יש ימים שאני מתעורר בשמחה כי ראיתי אותו בשמחה, ויש ימים שאני בבוקר מתעורר אבל עם עצב גדול כי לראות אותו שם, בדמיון, בחלום זה רק עצב, בכי ובכי, ואני לפעמים מתעורר עם דמעות בעיניים תוך כדי בכי".
הוא הוסיף: "והלילות, הלילות הם הרבה יותר קשים מהימים כי בימים עם ישראל איתי, עם ישראל מחבק אותי ונמצא איתי, בלילות שאני לבד בחדר אז מתחילות הבעיות - נים ולא נים, חוסר שינה, להתעורר בשתיים בלילה. התעוררתי בשתיים שלושים וארבע וישבתי לכתוב, וזה מה שאנחנו עוברים".
בנותיו של עמרי, רוני ועלמא, שהיו בנות שנתיים וחצי ושישה חודשים בזמן החטיפה, גדלות בינתיים ללא אביהן. במהלך האירוע לציון יום הולדתו, אמרה לישי: "לפני שבועיים פתאום הבנו ששום דבר לא קורה וחוזרת הלחימה ולעמרי יש יום הולדת, אז החלטנו הפעם לעשות משהו קצת שונה".
"עמרי הוא מטפל שיאצו בלב ובנשמה ובראש, ואני יודעת שהוא העביר טיפולים שם, ואני יודעת שהוא עזר המון לאנשים שהוא נפגש איתם במהלך הדרך, ואני בטוחה שגם היום זה מה שהוא עושה".
היא הוסיפה: "אני רוצה להודות לכם שבאתם, ששלחתם יחד איתנו אנרגיות אמיתיות לעמרי ולכל בני הערובה שנמצאים איתו עדיין בעזה, במיוחד היום ביום הולדת שלו, במיוחד היום יום לפני חג החירות".
לישי גם ציינה כי הזמינה באופן אישי את ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ והממונה על המשא ומתן השר דרמר לאירוע, אך אף אחד מהם לא הגיע "כדי לראות את עם ישראל שבאמת דורש ורוצה, גם בערב שבת, גם בערב חג, לא נשאר בבית ודורש אותם איתנו פה".
התרעות פיקוד העורף