עו״ד ניצה כהן, מומחית בדיני משפחה ופלילים, מזהירה כי “השתיקה או ההתעלמות מביטויי שנאה ברשת לא רק מעודדת את הכותבים – היא גם מחנכת דור שלם שזו דרך הלגיטימית לדבר ולהגיב.”
לדבריה, הנזק הגדול הוא לא רק למרקם החברתי או לנפגעים הישירים, אלא להשפעה המצטברת על בני נוער שמתבגרים לתוך מרחב דיגיטלי רווי באלימות מילולית, ציניות קיצונית והעדר אמפתיה.
“הנוער שלנו גדל היום ברשתות. זה המגרש המרכזי שבו הם חיים, מתבטאים ולומדים על ערכים. כשאין אחריות, אין חינוך – ויש אובדן של מצפן מוסרי,” אומרת עו״ד כהן.
מה אפשר לעשות? עו״ד כהן מצביעה על מספר כלים:
• הורים ומחנכים צריכים לפתח שיח פתוח עם בני נוער, ללמד קריאה ביקורתית של תגובות, להסביר מהי הסתה ומהי אמפתיה – ובעיקר לשאול שאלות ולא להטיף.
• בתי הספר צריכים לשלב מערכי שיעור ייעודיים על שיח ברשת, גבולות חופש הביטוי, ולקחת אחריות גם על מה שקורה מעבר לשעות הלימודים.
• החוק והאכיפה – חייבים לפעול גם במרחב הווירטואלי. כהן מדגישה: “ילדים ובני נוער צריכים להבין שיש אחריות פלילית גם ברשת. מי שכותב תגובות מסיתות או אלימות – גם אם הוא בן 15 – עלול למצוא את עצמו מתמודד עם השלכות משפטיות של ממש.”
והמסר שלה לציבור?
“במקום להגיב בלייק או באמוג’י צוחק – כדאי לעצור ולחשוב: מה המסר שאני מעביר? איזה עולם אני יוצר כאן? לרשת יש כוח – אבל לנו יש אחריות.”
התרעות פיקוד העורף