דבש, שמתעסק במכירת חומרי גלם לתכשיטים, הוא דוגמה בולטת למצוקתם של עשרות ואולי מאות בעלי עסקים ברחבי הארץ, שמוצאים את עצמם נתונים לבדם מול הרס כלכלי מוחלט.
רק לאחר "צעקות", כפי שהוא מתאר, הצליח דבש לקבל אישור להיכנס לעסקו ולהציל חלק מהסחורה היקרה - חומרי גלם מכסף ומגולד שילד שיש להם ערך גבוה יחסית לגודלם הקטן. במקביל למאבק הבירוקרטי, דבש מתמודד עם קריסה עסקית בזמן אמת.
"קליינטים מתקשרים אליהם, עושים לי הזמנות באתר, אני כל פעם כותב אני מתנצל, לא יכול, מתנצל, לא יכול", הוא מסביר. "לקוח שרוצה את המוצר הזה, הוא לא יחכה לי. הוא ילך למתחרה שלי".
העובדת שלו הושבתה בבית, הקליינטורה עלולה להיאבד לצמיתות, והוא עצמו יושב בבית ממתין לאישורים בירוקרטיים: "זו גם עובדת שהושבתי בבית ואני לא יודע אם אני אוכל להחזיר אותה לעבודה".
"אני לא יודע כלום", הוא אומר ומוסיף: "אני לא רוצה להגיד עדיפות, אבל איזה משהו, תן לי אפשרות", דבש מתחנן. "תן לי אישור, אני אדאג, אני ארוץ, אני כבר מביא את האיש המקצוע, אני אדאג לאיש אלומיניום, אני אדאג לזגג, אני אדאג לאיש מזגנים - תן לי רק את האישור, תגיד לי אוקיי, צא לדרך".
דבש, ביקש להזכיר כי הוא היה חייל קרבי וגם בנו משרת כחייל קרבי, מביע תחושת נטישה עמוקה: "לא חושב שזה מגיע לי, אני משלם מיסים, הייתי חייל קרבי, הבן שלי חייל קרבי, קצת תנו לי אפשרות להמשיך לחיות בצורה נורמלית".
סיפורו של הלל דבש מייצג מציאות קשה של עשרות ואולי מאות בעלי עסקים נוספים ברחבי הארץ. עסקים שנפגעו מהטילים מוצאים את עצמם במאבק בירוקרטי מורכב, בעוד השעון מתקתק נגדם והנזק הכלכלי רק מתרחב.
המסר של דבש פשוט וברור: "ברגע שייתנו לי אישור לשקם, אני ארוץ כמו מטורף אעבוד 24 שעות עד שאני אשקם את זה". השאלה היא האם המערכת תאפשר לו ולאחרים כמותו לעשות זאת, לפני שיהיה מאוחר מדי.
התרעות פיקוד העורף