המציאות במדינת ישראל מאז מתקפת ה-7.10 יצרה נסיבות והיקף מספרים בלתי נתפס, הן ביחס למספר הנופלים בקרב והנרצחים במתקפת הטרור והן ביחס למספר המשפחות אשר ביקשו לבצע הליכי שימור זרע לאחר פטירת יקיריהם. בימים הראשונים למלחמה, מספר המקרים שבהם נדרשו גורמים רפואיים רלוונטיים לבצע פרוצדורה של נטילת זרע מגופות הנופלים והנרצחים עלה במאות אחוזים, זאת במסגרת בקשות שהוגשו לבתי המשפט למשפחה ולאחר מכן, גם מכוח הוראת השעה שפרסם משרד המשפטים בעניין זה.
בעניין הקונקרטי ציין בית המשפט כי הייתה בפניו עדות יוצאת דופן של חבר ילדותו של מ', אשר פגש אותו בשטחי הכינוס, ערב כניסתו לקרב ממנו לא שב, עדות המתייחסת לדברים שאמר לו מ' בנקודת זמן קריטית וייחודית כאשר ראה עצמו אל מול פני המוות. בית המשפט מדגיש כי עדותו של חבר הילדות נ', מספקת לבית המשפט עדות נדירה ביחס למחשבות ולהלך הרוח של לוחם, שנסיבות חייו מביאות אותו בגיל צעיר ועוד טרם מלאו לו 19 שנים לעסוק בשאלות קיומיות, כאשר הוא רואה עצמו אל מול פני המוות.
בית המשפט הוסיף וכתב כי שני החברים נדרשו ללחימה על שלום בני עמם, בגיל צעיר מאוד ועצם העובדה שהתאפשר לשניהם לקיים שיחה שתוכנה מצמרר, טרם כניסתם לקרב, מלמדת את בית המשפט כי הייתה ביניהם קרבה ואינטימיות והם שאבו תמיכה וכוחות אחד מהאחר. האומץ שנ' הפגין בלחימה בא לידי ביטוי גם באומץ שלו להגיד למ' כי הוא מפחד למות. האומץ לדבר על מוות שכבר דפק בדלת מסלול חייהם של שני הלוחמים ולמרבה הכאב, אף התנגש בתוצאה קטלנית במסלול חייהם, כאשר חייו של מ' ז"ל נגדעו והוא נפל בקרב.
שיחה נדירה זו זימנה לבית המשפט הזדמנות יוצאת דופן לקבל ראיות מוצקות בדבר רצונו המשוער של מ'. נקבע כי לא ניתן להתעלם מההזדמנות, החובה והזכות לכבד את רצונו של מ'. המפגש של בית המשפט במסגרת ניהול תיק זה עם סיפוריהם של הלוחמים, מלמד מעבר לכל דמיון איזה אומץ, אהבת המשפחות והארץ נדרשה ונדרשת מכל אחד מהלוחמות והלוחמים שמאפשרים לנו ולבני משפחותינו להמשיך ולחיות בארץ הזו.
בית המשפט חתם את פסק הדין במילים הבאות: "בכך מסתיים בירור ההליך אך לא סיפורה של הארץ הזו, ויש לקוות כי בית המשפט לא יצטרך עוד לדון בעניינים מסוג זה וכי לאזרחי מדינת ישראל יגיעו השקט, הרגיעה והשגרה".
התרעות פיקוד העורף