"אתמול ציינו את יום ההולדת של אבא, יום הולדת עצוב, והחלטנו היום כדי לציין את האדם שהוא היה, לעשות 2 התרמות דם גדולות", תיארה. "אבא, אני חושבת ש־7 באוקטובר מתמצת את האדם שהיה. הוא היה אדם שאכפת לו, שלא מחכה שאחרים יעשו בשבילו, וזה מה שהוא עשה ב־7 באוקטובר. אנחנו מתחילים להבין את התמונה בניר יצחק, ומבינים שבשעה של הקרב שהם ניהלו, כיתת הכוננות, הם כבר הבינו את גודל האירוע במרחב המועצה לפחות".
"הוא לא חזר הביתה, הוא לא ברח, הוא הסתכל לרוע בעיניים ופעל, ואני חושבת שזה היה אבא. זה ממש מזקק גם את איך שהוא חי, ולצערנו כך הוא גם סיים את חייו. באכפתיות לאנשים, לסביבה. כיתות הכוננות עשו עבודה שהיא לא הייתה התפקיד שלהם, ושילמנו על זה את המחיר היקר ביותר, אבל בסיפור של ניר יצחק הם הצליחו, הם הצילו את הקיבוץ".
עוד הוסיפה: "אנחנו קוראים לציבור לבוא ולתרום, ולעשות משהו קטן וטוב עבור אחרים. תרומת דם היא הצלת חיים, ואנחנו מרגישים שזו הצוואה של אבא. אבא היה נהג אמבולנס המון שנים, מעל 20 שנים, וזה לא רק התנדבות במד"א פעם בכמה שבועות, אלא הוא החזיק את האמבולנס בקיבוץ הרבה מאוד שנים. הרצון הזה פשוט להיות. יכולנו לשבת בארוחת שישי או ארוחת חג, ואם הוא היה מקבל טלפון הוא היה הולך. מד"א מלווים אותנו מ־7 באוקטובר ועד היום בצורה מעוררת השראה, נתאם אמבולנס על שם אבא ועמדת דפיברילטור הותקנה באזור העוטף. זה הרגיש לנו מאוד טבעי לציין את יום הולדתו של אבא בשיתוף מד"א".
על עסקת החטופים, אמרה נועם: "אנחנו כמשפחה, האמירה שלנו לאורו של אבא, היא שקודם כל צריך להוציא משם את החיים, וזה לא סותר את זה שגם החללים חייבים לחזור הביתה לקבורה. אנחנו נלחמים על משהו כל כך בסיסי של לקבור את אבא, ואנחנו שואלים מה קורה אם חוזרים רק 48 ולא 50. זו שאלה שאין עליה תשובה כרגע. אני חושבת שכלל שעובר הזמן בהגעה להסכם, הסבירות שזה יקרה הולכת ועולה, וזה מפחיד מאוד".
התרעות פיקוד העורף