דווקא עבור אוכלוסייה המתמודדת עם פגיעות בריאותית וכלכלית מתמשכת, הפערים הללו מסכנים חיים.
0.4% 5 ציינו כי מקלט הוא המענה היחיד הזמין להם בעת אזעקה, אך כמחציתם (48.6%) נותרים למעשה ללא אפשרות ממשית להתגונן – 29.6% אינם מצליחים כלל להגיע אליו, ו-19% יורדים אליו בקושי רב. בפועל, רבים מהם נאלצים להישאר בדירה, לצאת לחדר מדרגות או לנסות להסתתר בחלל פנימי, גם כשאין בכך הגנה אמיתית. ההגעה למקלט מתאפשרת לעיתים רק בסיוע מלווה שאינו תמיד נגיש, ובוודאי שלא בשעות הלילה. הקושי מתעצם כאשר מדובר במי שהם בעלי מוגבלות פיזית או רתוקים למיטה אשר נותרים חסרי אונים.
ניצולי שואה ללא כל מיגון הם קבוצה פגיעה במיוחד: 61% מהם נשים, 64.4% בני 86 ומעלה. מרביתם (84.5%) חיים לבד. גם תנאי המגורים שלהם מקשים עליהם להתגונן 51% מתגוררים בקומות גבוהות (קומה שנייה ומעלה), לרוב ללא מעלית. בקרב אלו שהמקלט הוא המענה היחיד, התמונה דומה. 78.9% מהם חיים בגפם ו-63.9% גרים בקומות גבוהות, מה שמסביר את הקושי הרב של רבים מהם להתגונן בזמן אמת.
"מיעוט מהניצולים הצליחו להסתגל למציאות בדרכים חלופיות: חלק עברו זמנית להתגורר עם בני משפחה, ואחרים עברו לבתי אבות ממוגנים. מקרים בודדים תיארו שהייה ממושכת במקלט ציבורי, אך מדובר בפתרון חלקי שאינו מותאם לאוכלוסייה המבוגרת, בשל היעדר תנאים בסיסיים כמו מיטות מותאמות, פרטיות וציוד סיעודי", אומרים למעריב ב"לתת".
תוכנית "סיוע לחיים" של ארגון לתת מספקת מעטפת סיוע לכ־1,600 ניצולי שואה נזקקים כולל סל מזון חודשי, קרן חירום לציוד רפואי וסיעודי, שיפוצים והתאמות נגישות ופעילות חברתית. הסקר נערך בקרב 201 ניצולי שואה המשתתפים בתוכנית.
התרעות פיקוד העורף