התנועה בדרום הרחוב חסומה לחלוטין, ובחלקו הצפוני נותר נתיב אחד בלבד. במקומות שבהם פעם זרמו הולכי רגל ותיירים בשל הקרבה לים, יש כיום בעיקר משאיות, דחפורים וענני אבק. חלק ניכר מהחנויות סגורות, והשלטים "להשכרה" בולטים אך זוכים להתעלמות רועמת.
"זה נהיה סיוט", מספרת ליאת, דיירת ברחוב, "אבל לפחות הצלחנו להוריד את שכר הדירה ב-30 אחוזים. מצד אחד זה משמח, מצד שני למי אכפת? אני גרה בתוך אתר בנייה. כל היום רעש, כל היום אבק, כל היום חלונות סגורים. יציאה למרפסת? עדיף לא".
איתן, שגר מספר בתים משם, מצביע על המקום שבו פעם חנה רכבו. "מכרנו את האוטו. אין טעם. אי אפשר להיכנס עם רכב, אי אפשר להחנות, וחברים כבר לא מגיעים. מבחינתם זה אזור מוכה, ואולי הם צודקים".
בין בתי הקפה והחנויות הסגורות, עדיין ניתן למצוא כמה עסקים שפועלים למרות התנאים הקשים. "המזל שלי הוא שהחנות בבעלותי, אז לפחות אין לי שכירות לשלם", אומר דב, בעל חנות. "אבל זו גם קללה כי אין לי לאן ללכת. אני פשוט תקוע פה. רחוב ריק, לקוחות בקושי באים. אם לא הייתי הבעלים, הייתי עוזב מזמן".
בעל חנות אחר, אומר "זה כמעט בלתי אפשרי לשרוד", הוא אומר בייאוש. "פעם היה פה קהל קבוע, תיירים, מקומיים, צעירים. היום רק אלה שגרים כאן והקבועים נשארו, וגם הם מתחילים להיעלם".
והרכבת הקלה? תאריך הסיום שלה לא ברור. הדחיות חוזרות, התחזיות משתנות, והתושבים נאלצים להסתפק בהבטחות. בינתיים, בן יהודה שהיה אחד מהרחובות המרכזיים והחיוניים בעיר נותר מאובק, רועש, ובעיקר עייף.
התרעות פיקוד העורף