חלק בלתי נפרד מפסקול התרבות הקיבוצית: סיפורו של עמירם קופר

החטיפה קרעה את עמירם ואת אשתו נורית מביתם. מהקיבוץ שהקימו יחדיו ובו חיו למעלה מ-60 שנה. בשבי, הוא ונורית הוחזקו בחדר צר עם מבוגרים נוספים. המזון שקיבלו היה דל, ותנאי השהייה הלכו והחמירו ככל שחלף הזמן. לאחר 17 ימי מאסר, נורית שוחררה במפתיע. עמירם נשאר מאחור.

בחודש דצמבר 2023 צולם עמירם יחד עם שני חטופים נוספים. בתמונה נראה כחוש, עם עיניים שקועות וזקן עבות. חטופים ששבו סיפרו שבמהלך השבי, עמירם קיבל עירוי. הסיבה לא הייתה ברורה להם, אך המשפחה קראה בכך סימן מדאיג להידרדרות מצבו. “כשהיה שם, יותר בריא, הוא היה עושה הליכות במנהרה”, סיפר בנו שרוליק בינואר. “אחר כך הוא היה פחות בסדר. הוא בלי משקפיים, בן אדם עם אולקוס וגב גמור ולא רואה…”. הוא התייחס גם לסרטון שבו נראה עמירם: “ראינו את הסרטון בטלגרם. מצד אחד זה היה טוב לקבל אות חיים, מצד שני, הוא לא נראה טוב. לא מרוכז, לסת שמוטה, רזה מאוד. אתה רואה אדם כבוי. אבל זה עדיף מלא לקבל”.

ביוני 2024 הגיעה לידי המשפחה הידיעה הקשה, עמירם מת בשבי. הוא נחטף בעודו בחיים, שרד תקופה ממושכת במנהרות, אך מת שם. עם הודעת מותו, צה”ל הודיע גם על מותם של חיים פרי, יורם מצגר ונדב פופלוול. עמירם הותיר אחריו אלמנה, ארבעה ילדים ו-11 נכדים.

רותם קופר, בנו של עמירם שנחטף ונרצח בעזה, ואימו נורית שוחררה מהשבי כעבור מספר שבועות, אמר בשבוע האחרון למעריב: “ראש הממשלה, לא אמור לקבל נקודות לזה שמחזיר את אבא שלי בשקית, יותר משנה אחרי שהוא איבד את חייו, ואני בכלל לא רוצה לחשוב על התנאים שהוא איבד את חייו, אבל אדם שהקים את המדינה, הקים את הקיבוץ, לא צריך לסיים את זה ככה”.