לאחר שסיים את לימודיו התגייס לצה"ל ושירת כדבורן בבסיס חיל הים באשדוד, האחראי על הגנת הגבול הימי הדרומי ונמל אשדוד. הוא סיים את שירותו הצבאי בהצטיינות בדרגת סמל ראשון, וזכה לאות כבוד ממפקדיו. אימו, רישל, סיפרה: "אופיר מאוד אהב את השירות בחיל הים, זה היה בשבילו בית שני. הדבור הוא כלי אינטימי, וכל צוות של שנים־עשר לוחמים הופך למשפחה. גם אחרי השחרור נשארו בקשר. הוא אהב את הים, את החברים, ואת העשייה המשמעותית. הוא ביקש גזרה פעילה - לא שקטה - ורצה להרגיש שהוא באמת תורם".
לאחר שחרורו עבד כברמן וכמלצר, חסך כסף ויצא לטיול ארוך בדרום אמריקה שנמשך שמונה חודשים. כשחזר לארץ, החל ללמוד הנדסת חשמל באוניברסיטת אריאל, וסיים את לימודיו בהצלחה. הוא תכנן להתחיל קריירה בתחום. אופיר היה אדם סקרן, אופטימי והרפתקן, עם צחוק מתגלגל והומור חד. אהב לבשל, לבלות עם חברים ולהדריך ילדים בגלישת גלים. היה איש של רעות, אחווה ואהבת אדם, וראה בחיים הזדמנות לחוויה מתמדת.
ערב קודם ל-7 באוקטובר נסעו אופיר ובת זוגו מזה ארבע וחצי שנים, שובל, יחד עם חברים, לפסטיבל ה"נובה" כדי לחגוג את יום הולדתו. עם תחילת המתקפה ניסו הנוכחים להימלט ברכביהם, אך הכביש הפך לפקוק. כשנשמעו יריות, יצאו אופיר ושובל מהרכב ונמלטו לשטח פתוח. הם הסתתרו מאחורי בול עץ גדול, עד שאופיר הצליח להעלות את שובל וחברתה על רכב חולף, ועלה בעצמו על רכב אחר. זמן קצר לאחר מכן נתקלו ברכבם במחבלים שירו למוות בנהג ובנוסעת שישבה לצידו, פצעו את אופיר, וחטפו אותו ואת הנוסעת שישבה מאחור.
כמעט חודשיים לאחר מכן נמצאה גופתו של אופיר בסמוך לבית החולים שיפא שבעזה. היא הוחזרה ארצה ב־1 בדצמבר 2023 והוא הובא למנוחות בבית העלמין בקריית אתא. את הבשורה הקשה קיבלו הוריו כששהו בבודפשט כאורחי קבוצת מכבי חיפה - הקבוצה שאהד בכל ליבו - במשחקה במסגרת הליגה האירופית. אופיר צרפתי היה בן 27 במותו. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות. באוקטובר 2025 הושבו ממצאים השייכים לוץ
התרעות פיקוד העורף