בסמוך לפארק המים של אשקלונה, על רצועת החוף היפהפייה בדרום הארץ, שוכן מתחם מבנים גדול ונטוש. מה שהיה פעם "בית הבראה" מפואר לעובדי ההסתדרות ובני משפחותיהם, הפך זה מכבר למוקד של הזנחה, סכנה ותעלומה. המקום, שנפתח בשנת 1955, ננטש זה זמן רב – אך הוא רחוק מלהיות ריק.
כעיתונאי סקרן, החלטתי להיכנס פנימה. השער הראשי היה פתוח לרווחה, מה שמעלה תהיות קשות לגבי מעורבות עיריית אשקלון בניהול המתחמים הנטושים הללו. האם מדובר בהזנחה מכוונת? או שמא יש כאן סיפור מורכב יותר?
מסע אל תוך החשיכה
ברגע שחציתי את השער, האווירה השתנתה מיד. הקירות השבורים, הברזלים החשופים והגרפיטי בערבית כיסו כל פינה. על הקרקע פוזרו מזרקים משומשים – עדות אפשרית לשימוש בסמים – לצד מזרונים מלוכלכים שמשמשים, ככל הנראה, ללינה של חסרי בית ושוהים בלתי חוקיים. מצאתי גם שלדים של בעלי חיים מתים, ובעלי חיים חיים שמסתובבים בין ההריסות. האוויר היה מלא באבק, טעון בתחושת סכנה ממשית. זה לא מקום לטייל בו לבד, בטח לא בלילה.
אבל המקום לא מת לחלוטין. עטיפות של מאכלים עם תאריכים עדכניים – חלקם מהשבועות האחרונים – מעידות על נוכחות אנושית קבועה. המתחם הנטוש הפך למוקד משיכה לחסרי בית, אולי אף למסתננים. במקרה הטוב, זה בית זמני לנזקקים; במקרה הרע, מתכון לאסון – שריפה, קריסה או אלימות.
זיכרונות מילדות: משחקי אומץ בגדר
כשיצאתי דרך פרצה בגדר, נתקלתי בעובר אורח מקומי שתהה מה אני עושה שם. הסברתי לו שמדובר בכתבה, והוא פרץ בצחוק מריר. "שאפו על האומץ", אמר. "בתור ילדים, היינו משתינים במכנסיים כשהיינו עוברים ליד המקום הזה בלילה. ואתה פשוט מטייל פה בסבבה שלך".
הוא סיפר על משחק ילדות פופולרי בחבורה: "מי שמצליח לחצות את הגדר ולשהות בבית ההבראה הנטוש כמה שניות – מנצח. מי שנשאר הכי הרבה זמן מעבר לגדר, היה 'האמיץ ביותר' בקבוצה". זיכרונות אלה מדגישים כמה זמן המתחם הזה מהווה מקור לפחדים מקומיים. דורות של ילדי אשקלון גדלו עם סיפורי אימה על "בית ההבראה הרדוף".
הפוטנציאל הנדל"ני: זהב נשכח על החוף
מעבר לסכנות, עולה שאלה נדל"נית בוערת: שטח עצום על פיסת חוף זהב – למה הוא מבוזבז כך? המתחם יכול להפוך למלון יוקרה, דירות נופש או פרויקט תיירותי שיכניס מיליונים לעירייה או לבעלי הקרקע. במקום זאת, הוא נראה כמו מתחם מוות – סכנה ציבורית שפוגעת באיכות החיים של התושבים ומכערת את אחד האזורים היפים ביותר בדרום.
פנינו לעיריית אשקלון לקבלת התייחסות רשמית, אך עד מועד פרסום הכתבה – טרם התקבלה תגובה. האם יש תוכניות פיתוח? מי הבעלים כיום? והכי חשוב – מתי יטופל הסיכון הבטיחותי? בית ההבראה לשעבר הוא סמל להזנחה עירונית: מקום שיכול היה להיות נכס, הפך למלכודת. עד שמישהו ייקח אחריות, הוא ימשיך להפחיד ילדים – ומבוגרים.
התרעות פיקוד העורף