השגרה החדשה-ישנה מתגבשת לאט. "פתאום יש משפחה. זה לא אמא ושתי ילדות, וסבא וסבתא ברקע. זה אמא ואבא ושתי ילדות", היא אמרה בהתרגשות. "יש את המשחקים, ויש את ארוחת ערב, ויש את הסיפור לפני שינה, והן יודעות שכשהן קמות בבוקר, אמא ואבא פה. וזה נשמע נורא קטן, אבל עבורנו זה הדבר הכי גדול שיכל לקרות לנו".
לישי הדגישה: "זה בשביל כל הילדים שלנו. הילדים שלנו צריכים לחיות בעולם שהם יודעים שאנחנו נעשה את הכול… שאנחנו נעשה את הכול ושיחזירו אותנו". היא הוסיפה: "זה לא סיסמה או סלוגן. אלה הערכים שאני חיה לפיהם ואלה הערכים שאני גדלתי לפיהם".
על עמרי עצמו היא מסרבת לדבר יותר מדי. "כל דבר שאני אגיד שעמרי חושב או אוהב או חשב… זה לא שלי. זה של עמרי. כשהוא ירגיש שהוא מוכן והוא רוצה לספר את הסיפור שלו, הוא יעשה את זה בקול שלו".
וכשנשאלה מה עובר לה בראש כשהיא רואה את עמרי משכיב את הבנות לישון, התשובה פשוטה ועוצמתית: "אושר. לא חושבת על כלום. על זה נלחמתי. באמת על זה נלחמתי".
אבל גם ברגע האישי הזה, היא לא שוכחת: "יש אנשים שלא זכו לעשות את זה, ויש ילדים שלא זכו לקבל את זה… החיילים שנפלו, החטופים שנרצחו. המקום הזה שאנשים באמת הקריבו ועדיין, באמת, עכשיו מקריבים ברגעים האלה את הגוף והנפש שלהם כדי שאנחנו נוכל לשבת ולדבר פה".
התרעות פיקוד העורף