אלפים הפגינו הערב בכיכר הבימה בתל אביב בעצרת של "מועצת אוקטובר", ארגון שהוקם על ידי משפחות שכולות, תושבי העוטף ואזרחים נוספים. המפגינים דרשו הקמת ועדת חקירה ממלכתית עצמאית לאירועי ה-7 באוקטובר, יממה לפני שהממשלה אמורה לדון בתשובתה לבג"ץ בנושא.
אלשיך הזהיר בחריפות: "הדרג המדיני נצמד למחדלי העבר ושוחק אותם. הוא ממשיך לפעול בניגוד לאינטרס הישראלי וצרכי הביטחון הלאומי. תיקון של כשלים יסודיים לא יכול להתממש עד שלא חושפים את שורשיהם, וועדת חקירה היא הדרך היחידה לחשוף את השורשים".
בהתייחס להתפתחויות בסוריה, אלשיך ציין: "ועדה כזו הייתה שמה זרקור על תהליך המלכת דאע"ש בסוריה, ואולי אז לא היינו כל כך מופתעים". הוא הוסיף כי ועדת חקירה ממלכתית היא הדרך היחידה להבטיח שהתהליך לא יזדהם בגלל "חלק מהאשמים במחדל, שרועדים מפחד שתיחשף האמת לגביהם".
חלק מרכזי בנאומו של אלשיך הוקדש לסוגיית קטר ותפקידה במימון הטרור. "בלב הדברים עומדת קטאר", הדגיש. "לו הייתה קמה ועדת חקירה ממלכתית בסמיכות לשבעה באוקטובר, היא הייתה מזדרזת לכתוב בדו"ח ביניים דחוף על הצורך בהכרזה על קטאר כמדינת אויב ובדחיקת רגליה מכל הזירות במזרח התיכון".
אלשיך תיאר את האבסורד: "קטאר - מממנת הטבח, האונס, החטיפות, הניסיון להשמידנו, המדינה שחגגה עם חמאס את ה-7 באוקטובר - הפכה לגורם המשפיע ביותר על המדיניות האמריקאית ועל עיצוב הזירה כולה". הוא הזכיר את התקרית האחרונה בה ישראל תקפה בקטאר, שם נמצא בסיס אמריקאי ענק, מה שהוביל להתנצלות משפילה של ראש הממשלה ולהסכם הגנה בין קטאר לארה"ב. "האם קטאר התנצלה על הטבח ועל החגיגות?" שאל רטורית.
המפכ"ל לשעבר הזכיר כי כבר ביוני 2017 סעודיה, בחריין, האמירויות ומצרים קבעו שקטאר תומכת בטרור וניתקו את יחסיהן איתה, אך "באופן שנראה פרוורטי, דווקא ממשלת ישראל דחפה את קטאר לממן אז את חמאס". לדבריו, כך נתנה ישראל גב לשיקום מעמדה הבינלאומי של קטאר ולהמשך קמפיין הסתה אסלאמיסטית-אנטישמית שמוביל למפולת המדינית והביטחונית של ישראל.
אלשיך התייחס גם להיבט הכלכלי: "איראן וגרורותיה נהנות מחולשתנו בסיכול כספי טרור. אנו מוצאים את עצמנו מיירטים טיל איראני שעולה 3 מיליון דולר באמצעות מיירט ישראלי במחיר דומה. לא מוטב היה ובעלות זעומה להקשות על הכסף לזרום?"
בהתייחסו למצב הבינלאומי, אלשיך הזהיר: "התמיכה בישראל יורדת אפילו בקרב המפלגה הרפובליקנית". הוא שאל: "בהעדר ועדת חקירה ממלכתית - מי יוליך את האחראים להתדרדרות הקולוסאלית במעמדה הבינלאומי של ישראל אל מחוץ למוקדי קבלת ההחלטות? מי יפסיק את שטף הפעולות המנוגדות לאינטרס הישראלי, את הצטברות המינויים הלא ראויים ובעיקר - את שלטון האינטרסים הזרים?"
למרות הביקורת, אלשיך סיכם בנימה של תקווה: "אני אופטימי, בזכות הקהל הגדול הזה. בכל יום, עוד ועוד אזרחים מתפכחים ומבינים את החובה המוסרית העומדת לפניהם, בשם העבר ובשם העתיד, לבצע את המעשה היחיד שיאפשר תיקון ושינוי כיוון אסטרטגי מהקצה אל הקצה. תוקם ועדת חקירה ממלכתית - עכשיו!"
אביר מדגישה שהיעדר החקירה הוביל ישירות למחדלי השבעה באוקטובר. ״שוב אי מוכנות. שוב פערים. שוב אובדן נורא בקנה מידה שטרם נראה כאן״. היא מתארת את כאב המשפחות: ״אנחנו חיות באובדן עמום כי אין לנו תשובות, כי אנחנו לא יודעים כלום״.
במרכז דבריה ניצבת ביקורת כלפי ראש הממשלה. ״יכולת לבחור להיות מנהיג, לאחד, לחבר, לרפא. בחרת שלא. בחרת לפעול מתוך הפחדים העמוקים ביותר שלך״. לדבריה, ״האסון שלנו מגיע מתוך הפחדים שלך ואנחנו משלמים את המחיר״. היא מוסיפה כי ״האדישות שלך לפנים הללו, לשדה המוות שיצרת כאן, בלי ניסיון לאחות את השברים, לתת לנו תקווה לעתיד טוב, לחיים נורמליים, הורסת אותנו מבפנים״.
אביר מדגישה שוועדת חקירה לא תחזיר את לוטן ולא את שאר הנרצחים, אך יכולה למנוע את האסון הבא. ״ועדת חקירה אמיתית כחוק יכולה להציל את החיים של כולנו״, משום שהיא תוכל ״לפרק מנגנוני כשל, לנסח נהלים מחייבים, לשנות תרבות ארגונית ולהחזיר אמון בין העם למנהיגות״.
היא קוראת להנהגה לנהוג באחריות: ״אם אהבתכם את הארץ ואת ילדיה אמיתית תנו לנו אמת. תנו לנו תיקון. תנו לנו עתיד״. ולציבור היא מזכירה: ״זה לא מאבק של ימין או שמאל. זה מאבק של הורים, של אחים ואחיות, של כל מי שרוצה לקום מחר לבוקר בטוח יותר״.
את דבריה היא מסכמת בקריאה נוקבת. ״ועדת חקירה ממלכתית כחוק היא לא עונש, היא הביטוח הלאומי של החיים. אם לא נחקור לא נדע. אם לא נדע לא נתקן. ואם לא נתקן האסון הבא כבר בדרך. את אחי זה לא יחזיר אבל זה יציל את החיים הבאים״.
אשל מתאר מציאות שבה ״שום דבר לא נרפא. שום דבר לא הובהר. שום דבר לא תוקן״ ושבו ״העומק של ההכחשה והגובה של חומת ההתחמקות״ רק גדלו. הוא מזכיר כי הייתה סדרת תחקירים, אך ״אותה אמא עדיין יושבת ובוכה אדוני ראש הממשלה שר הביטחון ראש השב״כ והרמטכ״ל״.
מתוך כאב אישי הוא אומר: ״שנתיים אני קם כל בוקר עם אותה יד שמחפשת אותה בחדר ומתנפצת אל הקיר של המציאות״, בזמן ש״כל מי שהיה אחראי להגן עליה עדיין שם בתפקיד בכותרות״. הוא מבקר את ההנהגה: ״במקום זה קיבלנו תיאטרון בושה מדינת ישראל מתנהלת כקרקס הכי עלוב ומושפל״.
אשל קובע כי ״מי שכשל ברגע האמת לא יכול להוביל את מי שנפגע״ וכי מי שאינו מסוגל להביט להורים שכולים בעיניים ״לא ראוי לדקה נוספת של סמכות״. לדבריו, המשפחות דורשות כבר שנתיים ״ועדת חקירה ממלכתית נקייה עצמאית עם שיניים״.
הוא מאשים כי אין ועדה כי ״יש מי שמפחד מהאמת מי שמעדיף להמציא שמות חדשים למלחמה רק לא להסתכל במראה״. הוא מצהיר: ״אני לא אבא שכול שמוכן להיות תפאורה מי שהפקיר את רוני לא יברח מהאחריות״.
אשל מוסיף כי ״רוני שלי לא תחזור אבל האמת עוד יכולה״ וכי אסור לאפשר שהזיכרון שלה ״יהפוך לעוד שורה בתעמולה״ או ש״חייה ייבלעו בתוך שקט מאולץ״. הוא קורא לדרוש אמת: ״העם הזה רוצה לדעת את האמת את כל האמת ולא משנה מי יפול בגללה״.
אשל מתחייב: ״אני לא אפסיק עד שהשאלה איך זה קרה תקבל תשובה מלאה״, ומאשים את הממשלה כי היא זו ש״נתנה את אישורי הכניסה לעזתים״ ו״נתנה לשבעה באוקטובר להיבנות נדבך על נדבך״. הוא מודה לציבור ש״מסרבים לשתוק״ ומסיים בקריאה: ״אני דורש הקמת ועדת חקירה ממלכתית היא חייבת לצאת. לא בשבילנו, בשביל מי שלא יכול לדבר״.
התרעות פיקוד העורף